אברבנאל על יהושע ז:א

פרשה שביעית בענין עכן, רוצה חטאו ועונשו. תחלתה ויהי ה' את יהושע וגו', עד ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת וגו'. והנה שאלתי בפרשה הזאת ששה שאלות:

השאלה הראשונה אם עכן חטא בלקחו מן החרם, למה חרף אף ה' בישראל אשר לא חטאו ולא ידעו ממנו דבר? ואיך נענשו עליו האנשים שלא חטאו ולא נענש אז עכן שחטא? וכיוצא בזה נאמר (במדבר י"ו כ"ב) האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, ואמר (איכה ה' ז') אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ואיך יהושע לא צעק על זה אחרי שידע סבת החרון אף שהיה על חטא עכן? השאלה השנית למה נצטערו כל כך יהושע וכל זקני ישראל על מיתת שלשים וששה איש וקרעו שמלותם והעלו עפר על ראשם? הלא ידעו כי כזה וכזה תאכל החרב? ואעפ"י שיהיה האלוה יתברך עמהם, אין ספק שעם כל הנצחון ימותו אנשים במלחמה:

השאלה השלישית באומרו ית' חטא ישראל וגם עברו בריתי, ולמה לא אמר חטא עכן קום קחה אותו אלי והוקע אותו לה' נגד השמש והעלימו ונצטרך אל הגורל? וגם מה ענין אמרו וגם עברו בריתי וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם, והנה הזכיר בכאן חמשה פעמים וגם בהיות החטא אחד? השאלה הרביעית באומרו שים נא כבוד לה' ותן לו תודה, והוא מה שפסק לרלב"ג למה נצטרך להודאתו? והנה לא היתה (הודאתו) צריכה להענישו, כי אין הודאת בעל הריב בדיני נפשות מועילה כפי הדין, שאין אדם משים את עצמו רשע:

השאלה החמשית למה נענשו למות בניו ובנותיו? והנה התורה אמרה (דברים כ"ד י"ז) לא ימותו אבות על בנים איש בחטאו ימות, ואפילו שיהיו קטנים כדברי רד"ק ז"ל לא היה ראוי שישרפו בתוך כלי הבית וכדין שאר ממונו? השאלה הששית אם האל ית' גזר ענשו ואמר והיה הנלכד בחרם ישרף אותו וכל אשר לו, איך בני ישראל הוסיפו על ענשו ודנוהו בסקילה ובשריפה? כמו שאמר וירגמו אותו כל ישראל וישרפו אותם, וגם אמרו עוד פעם שנית ויסקלו אותם באבנים, כל שכן שפעמים יאמר אותו (בלשון יחיד) וירגמו אותו וגו', וגם ויקימו עליו גל אבנים וגו', ופעם יאמר אותם (בלשון רבים) וישרפו אותם באש, שכל זה לא צוה השם ולא זכרו יהושע? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו הספקות כלם:

ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו וגו', וימעלו בני ישראל וגו'. כוונתי בפירוש זה, שעם היות שבלכידת יריחו לא עשה יהושע גבורה ולא נלחם עם איש, אבל כל הענין נעשה בכח אלהי ונס וזהו ויהי ה' את יהושע. הנה עם כל זה היה שמעו בכל הארץ כי שמעו עמים ירגזון וכל העמים היו פוחדים מגבורתו, וזכר שעם היות שכל ישראל ראו בעיניהם שהיה ה' את יהושע בכל הנסים והנפלאות אשר עשה עמו ושראו שהיה שמועת תקפו וגבורתו בכל הארץ, הנה עם כל זה מעלו בני ישראל מעל בחרם שלקח עכן ממנו, ובזה יראה שלא ירא אלהים ולא פחד מגבורת יהושע וענשו: