אברבנאל על יהושע ז:ז

(ז-ט) ויאמר יהושע אהה ה' וגו', בי אדוני מה אומר וגו', וישמעו הכנעני וגו'. הנה יהושע וכל הזקנים נצטערו מאד מזה, לא על מיתת השלשים וששה איש לבד, אבל גם לפי שראו שנעדרה מהם ההשגחה האלהית והיו נעזבים למקרה, וגם לשראו מורך לבב העם ושנמס והיה למים, ועם זה לא יוכלו לעצור כח להלחם באויביהם עוד, ולשני הסבות האלה העיר יהושע בדבריו, אם לראשונה אמר אהה ה' אלהים למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אותנו ביד האמורי? ירצה אם היה רצונך לסור מעליהם השגחתך, למה העברת אותם בירדן בנס ופלא אלהי כל כך מפורסם? כי הנה ישאר פועל בטל אם היה שתעזוב אותם ביד האמורי להאבידם, ולא תאמר שהעברת אותם ע"י הכרח, לפי שלא היה שם להם מקום לשבת כי אינו כן, וזהו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן, ר"ל וכבר היינו רוצים לשבת שם בעבר הירדן, והעיר על הטענה השנית באומרו בי אדוני מה אומר, ר"ל ואם תאמר שאלחם אני כגבור החיל מבלי עזר ההשגחה, זה בלתי אפשר שהעם כלו ירא וחרד ואין להם לב להלחם, וזהו בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו, ר"ל אינני מתלונן על מיתת שלשים וששה אנשים, כי אם על שהפך ישראל עורף לפני אויב, וישמע זה הכנעני ויעצרו כח להלחם בנו והכריתו את שמינו מן הארץ, ר"ל השם והשמועה אשר היה לנו מצד העברת הירדן ולכידת יריחו יכרת אותו השם והשמועה כשינצחונו, וכאשר יאבד שמינו דע נא וראה ה' אלהים מה תעשה לשמך הגדול, ר"ל שגם כן יכרת שמך שהוא השם הגדול, ואם כן לא היה תלונת יהושע כי אם על העדר ההשגחה והיות לבב העם המס ימס, והותרה השאלה השנית: