אברבנאל על יהושע ו:כו

וישבע יהושע וגו'. אחרי שיהושע החרים את העיר ואת כל אשר בה, נתן חרם וקללה רבה על האיש שיבנה יריחו, ואחשוב שגם זה הקב"ה צוהו עליו, ושנכלל באותו המאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא שיהי חרם המקום וכל אשר בו, וזה אם לשעתו ואם לדורות שתמיד יהיה חרם לא תבנה, ולולא זה לא היה יהושע עושה דבר זה מעצמו, ולזה כיון באמרו ארור האיש לפני ה', כי למה שהאל צוה על זה (והיה הסבה לשיזכר עוד כל ימי הארץ הפלא העצום הזה) אמר שהבונה אותו יהיה מקולל וארור לפני ה', כיוון שהוא מהפך כוונתו ועובר על דבריו, ואמר את העיר הזאת ואת יריחו, לומר (סנהדרין פי"א קי"ג) שיהיה ארור מי שיבנה העיר הזאת אף שיקראה בשם אחר, וגם כן יהיה ארור מי שיבנה עיר אחרת במקום אחר ויקראה יריחו, כי כיון שהאל ית' רצה להחריבה מי יבנה אותה ומי יאמר לו מה תעשה? והרמב"ם כתב שיהיה זה להיות הנס קיים שנפלה חומת העיר תחתיה, כי כל מי שיראה החומה ההיא שוקעת בארץ, יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס, אבל השתקע במופת. ואמרו בבכורו ייסדנה וגו' רוצה לומר שהבונה אותה כשיעשה היסודות ימות בנו הבכור, וכאשר יסיים המלאכה וישים דלתות העיר ימות בנו הצעיר, באופן שבתום הבנין יתמו כל בניו מעל פני האדמה. והיה העונש מתיחס לחטא, כי אם הוא רוצה לבנות מה שהרס האל, יהרוס האל הבנים שהוא בנה בביתו, וכבר נזכר בספר מלכים (מלכים א' י"ו ל"ד) שנתקיימה קללה זו בימי אחאב בחיאל בית האילי, והותרה השאלה הששית: