אברבנאל על יונה ג:ד

ושהתחיל יונה ללכת בה מהלך יום אחד ומיד התעוררו אנשיה לתשובה, אף כי בבראשית רבה אמרו שהיתה נינוה מהלך ארבעים יום אולי היו במגרש העיר ושלכן היתה הגזרה עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת כי היו ארבעים יום עד שיעשה הכרוז בכל הארץ עיר ומגרשיה ושאז תהיה נהפכת, והקריאה הזאת היתה החלטית מבלי תנאי כלל.

ומה שנראה לי לומר בהיתר השאלה הראשונה התלויה בייעוד הזה הוא על אחד משני פנים, האחד שהיה הייעוד כפשוטו שבזמן ארבעים יום נינוה תהיה נהפכת בהכרח ממה שהיא עתה לפי שאם אנשיה ישובו בתשובה תהיה נהפכת במעשיה ותכונה מרעה לטובה וממרשעת לצדקת, וצדק א"כ הייעוד שאמר ונינוה נהפכת מלשון ונהפכת לאיש אחר (שמואל א' י, ו) נהפך לבי בקרבי (איכה א, כ), ואם לא יעשו תשובה תהיה נהפכת כמהפכת סדום ועמורה ויתקיים הייעוד הזה על כל פנים, וכדי שמילת נהפכת תכלול שתי המובנים לא צוה השם לנביא שיקרא ונינוה נהפכת כמהפכת סדום ועמורה אלא נהפכת בסתם רוצה לומר שבהכרח בזמן ארבעים יום תהיה נהפכת אם בענינה שתעשה תשובה ותתהפך במעשיה ואם ביישובה. והנה גזרה זאת לא היתה כפי הוראת המערכה העליונה כי הקדוש ברוך הוא אינו שודד המערכה כ"א בעבור ישראל ומפני תשובתו תפלתו וצעקתו ירכב שמים בעזרו, אמנם בשאר האומות יהי משפט השגחתו כולל וכשיחטאו בחמס והשחתת הדרכים ישגיח להפכם ולהשחיתם כמו שעשה בדור המבול ובאנשי סדום כי מלאה הארץ חמס מפניהם והיו מפסידים ישובו של עולם, וכבר ביארתי במרכבת המשנה אשר לי בפרשת ואתחנן שמעלת אומת ישראל על שאר האומות בענין המערכה הוא ובדברים, ראשונה שכל אומה ואומה יש לה בכללותה כוכב ומזל בשמים ואין כן ישראל כי חלק ה' עמו, ושנית שגם בתולדת הפרטים מהאומה שהם כפי שעת המולד ומזלו הנה המערכה ההיא לא תורה על מעשה המצות והעבירות כלל, ושלישית שמערכת האיש הפרטי מישראל תתבטל על ידי תפלה וזכות אמנם שאר האומות הוראת המערכה לא תתבטל בעבור תשובותיהם אמנם ההשגחה הכוללת תדבק בהם להתמדת יישובם המדיני ולכן בהיות ביניהם חמס בכללות וביטול המשפט בהחלט יתחייבו כלייה, וזה היה ענין נינוה, אמנם מפני שהיה הקדוש ברוך הוא שומר את עם אשור להיות שבט אפו ומטה זעמו על ישראל לכן שלח נביאו להשיבם לדרך טובה כדי שלא יתחייבו הפסד וכלייה:

והדרך השני בביאור עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת הוא שיום במקום הזה הוא במקום שנה כמו ימים תהיה גאולתו, ומלת עוד הוא מן המנין שעולה לשמונים וכשתוסיף עליהם ארבעים יהיו כולו ק"כ שנה וכאילו אמר שבסוף ק"כ שנה תהיה נינוה נהפכת, וכן היה שבא נבוכדנצר והחריבה אחרי ק"כ שנה מן הנבואה הזאת ועליה ניבא נחום האלקושי בחרבן נינוה, והדרך אשר יש לנו לאמת זה הוא שנבוכדנצר בשנה הראשונה שמלך החריב את נינוה כמ"ש בסדר עולם, וידוע שנבוכדנצר מלך בתחילת השנה הד' למלכות יהויקים מלך יהודה וכמ"ש בספר ירמיהו (ירמיה כה, א) בשנה הד' ליהויקים מלך יהודה היא השנה הראשונה למלכות נבוכדנצר, ויהויקים מלך אחד עשר שנה הסר משם ארבעה שנים הנזכרים נמצא למד שמלך יהויקים בשנות מלכות נבוכדנצר שבע שנים ואחריו מלך יהויכין שלשה חדשים ואחריו מלך צדקיהו עד חרבן ירושלם י"ד שנים כמו שנראה זה בכתוב, וכן נאמר בספר מלכים שבשנת י"ט שנה למלכות נבודנצר נחרבה ירושלם ונשרפה בית ה' ויצא מזה שקודם חרבן ירושלם י"ט שנה נחרבה נינוה, וידוע שיונה הלך אל נינוה אחרי גלות ארצה זבולון וארצה נפתלי וקודם חרבן שומרון שהיה בין זה לזה ט' שנים משמלך הושע בן אלה עד גלות שומרון, והיה א"כ ענין יונה בנינוה ה' או ו' שנים קודם חרבן שומרון, ומשנות מלכי יהודה ידענו שהיה חרבן שומרון קודם חרבן ירושלם קל"ג שנה הסר משם י"ט שנה שכבר נחרב נינוה כשנחרבה ירושלם ישארו אם כן מחרבן שומרון עד חרבן נינוה קי"ד שנה, והליכת יונה לנינוה היה קודם חרבן שומרון בכמו ששה שנים כמו שזכרתי וימשך מזה שמקריאת יונה בנינוה עד חרבן נינוה היו מאה ועשרים שנה בלי ספק, ועל זה באמת נאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, והנה השם יתברך העלים אמתת ייעוד זה וכוונתו במלת עוד ובמלת ארבעים יום כדי שלא יבינוהו אנשי העיר וגם יונה לא ירד לתכלית כוונת נבואתו והותרה בזה השאלה הראשונה: