אברבנאל על יונה ג:א

הנבואה השנית תחילתה, ויהי דבר ה' אל יונה שנית וגו' עד סוף הספר. ויש בה שתי פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה' אל יונה שנית. השנייה, ויאמר ה' ההיטב חרה לך ושאלתי בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה בקריאה שקרא יונה בתוך נינוה בדבר ה' עוד מ' יום ונינוה נהפכת, כי הנה לא נתקיים הייעוד הזה ודבר אלקינו יקום לעולם ואיך נפלה מדברי הנבואה ארצה, ואם נאמר שהייעודים האלקיים הם על תנאי אם ישובו ואם לא ישובו וכמו שאמר ירמיהו (יח, ז ט) רגע אדבר ורגע אדבר וגו' אין ספק שבהיות אנשי נינוה נכריים ולא ידעו דרך ה' היה ראוי שיפורש להם בקריאה שתהיה נינוה נהפכת אם לא ישובו בתשובה, ובזה הדרך יצדק הייעוד האלקי ויתאמצו דברי הנביא והעם ילמדו לעשות תשובה לא שיהיה הייעוד מוחלט ואחר כך בלתי מתקיים:

השאלה השנית במה שאמר הכתוב וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו, כי למה חרה לו ולמה נפלו פניו ונחשב זה אצלו לרעה גדולה ומה נתחדש אצלו עתה בזה כי הנה כשנכנס באניה לברוח תרשישה לא היה אלא מפני שהיה גלוי וידוע לפניו שכן יהיה שישובו וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ועל מנת כך יצא ממעי הדגה לעשותו ובתחלה מאי סבר ובסוף מאי סבר שאחר שצוהו הש"י שנית והלך לעשות שליחותו על מנת כך הלך ומה נתחדש אם כן לו עתה שחרה אפו וירע אליו רעה גדולה:

השאלה השלישית באומרו ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, היש משוגע בעולם שיאמר מאמר כזה שבעבור שסלח השם לאשורים אנשי נינוה יקח את נפשו ושהיה טוב מותו מחייו, ולמה ימות יונה בעבור שלא מתו אנשי נינוה איך לא כסתה כלימה פניו מהתפלל כזאת בהיות שממעי הדגה התפלל אל הש"י שיעלה משחת חייו ונדר לבוא לנינוה לקרוא קריאתו ועתה איך התפלל שימיתהו עליו, ולא כך עשה אברהם אבינו שהתפלל על אנשי סדום ועמורה להשיגם לא לחייבם למות, גם על מה שאמר השם ליונה ההיטב חרה לך לא מצינו שהשיבו יונה דבר והוא זר:

השאלה הרביעית במה שהוכיח השם ליונה אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו וגו', כי הנה המאמר הזה יקשה משני פנים, האחד לפי שיש פירכה רבה בקל וחומר הזה שהיה ליונה להשיב עליו מה לקיקיון שחסיתי עליו שהוא מציל אותי מן המוות ולכן חרה אפי בהעדרו לא בעבורו אלא בעבורי תאמר בננוה שלא הציל אותך מן המוות ולא הועיל לך כלום שאין ראוי לך לחוס עליו, והצד השני באומרו שבן לילה היה ובן לילה אבד כי הנה אומרו אשר לא עמלת בו ולא גדלתו יש לו ענין בנמשל שנינוה היתה מעשה אלקים מכלל בריותיו אבל שהקיקיון בלילה היה ובלילה אבד יראה שאין לו ענין במשל כי נינוה לא היה בלילה ולא נאבד:

השאלה החמישית במאמר יתברך ליונה ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, וזה כי היה לו להקדוש ברוך הוא להשיב את יונה ואיך לא אחוס על האנשים אשר שבו אלי בכל לבבם ובכל נפשם ומשורת הדין מודה ועוזב ירוחם ואיך לא זכר לו זאת הטענה החזקה וזכר החלושה מהנערים ובהמה רבה אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם וידוע שמפני תשובתם נחם ה' על הרעה לא מפני הנערים והבהמות:

השאלה הששית מה היא הטענה הזאת מריבוי הנערים והבהמות שבעבורם יחוס השם על הארץ בהיות אנשיה רעים וחטאים האם נפטרו אנשי דור המבול מפני רוב הנערים והבהמות שהיו להם או סדום ועמורה, וגם ארץ ישראל וירושלים האם עבר השם על רשעת אנשיה מפני תינוקות של בית רבן שלא חטאו או מפני בהמותיהם ומה אם כן הטענה הזאת בענין נינוה: והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שקיים יונה דבר השם ומצותו וקרא בנינוה גזרת השם עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, והתפעלו אנשי נינוה מדבריו והאמינו באלהים ועשו תשובה בכוונה רצויה וינחם ה' וחזר מגזרתו, ולפי שחרה אף יונה מאשר לא נתקיימה קריאתו הביא לו השם הקיקיון למשל שאם הוא חס עליו שלא המציאו ולא גידלו איך לא יחוס השם על נינוה וכמו שיתבאר בפסוקים:

ויהי דבר ה' אל יונה שנית עד סוף הנבואה והספר: ברוך שבחר בדבריהן ז"ל מה עמקו ראשיהן שלא נפל מכל דבריהם ארצה, אמרו (מכילתא ריש פרשת בא דף ו, א) שבעבור שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב היה עונשו שבאה אליו הנבואה שנית ולא שלישית, וכבר יחשוב אחד מן הבחורים המעיינים שזהו דרך דרש ושאינו מחוייב ממה שאמר שנית שלא ניבא שלישית, אבל אתה תמצא שכתוב בסדר עולם שיונה משח ליהוא בן נמשי למלך על ישראל בשנת ג' אלפים וס"ב ליצירת העולם וחיה יונה עד זכריהו שמלך בישראל שנת ג' אלפים קס"ד ליצירה, ויצא מזה שחיה יונה אחר שהתחיל בנבואתו מאה ושנים שנים, ומאשר לא מצינו לו נבואה אחרת בכל הזמן הרב ההוא כי אם שתי הנבואות האלה שניבא על נינוה ידענו שנחדלה ממנו הנבואה בשביל דבר זה, וראוי היה להעשות כך כי אם הוא ברח מן הנבואה והשתדל לסלקה מעליו יהיה ענשו מדה כנגד מדה שתהיה הנבואה בורחת ממנו ולא תבואהו עוד דבר אלקים אשר קץ ובעט בו והוא אמרם שנית נאמרה לו שלישית לא נאמרה לו כי אין כילות בנותן יתברך אבל המקבל הוא המונע הטוב מעצמו. והנה בנבואה הזאת (ב-ג) צוה השם ליונה אחרי צאתו אל היבשה שילך אל נינוה ויקרא ויכריז בתוכה הגזרה אשר גזר השם עליה ואמר קום לך אל נינוה העיר הגדולה לשכך את אזנו ולומר לו כי מפני גדולתה היה הש"י חס עליה, וכן אמר שהיתה נינוה עיר גדולה לאלקים ואין הכונה שהיו אנשיה חסידים כמו שפירשו הרב רבי אברהם בן עזרא כי היא היתה ארץ אשור והעם היושב עליה רעים וחטאים לה' מאד אבל יחסה אל האלקים מפני גודלה על דרך הררי אל שלהבת יה (שיר השירים ח, ו) ודומיהם כי היא היתה גדולה כ"כ שהיה בה מהלך ג' ימים, וכפי הפשט כתב הראב"ע שהיה המהלך ההוא בסבוב המדינה שהוא דרך יום אחד, ואין דבריו נכונים שהרי הכתוב אומר ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד מורה שלא עבר כל המהלך כי אם מקצתו על כן נראה שמשער לשער הוא ג' ימים.