אברבנאל על יונה א:ה

וייראו המלחים ויצעקו איש אל אלקיו וגו' עד וימן ה' דג גדול סיפר הכתוב שהמלחים ביראתם מן הסערה צעקו וקראו איש אל אלקיו שהוא ההשתדלות הראשון שיעשו בני אדם בזמן הסערה, וכאשר ראו שלא הועיל עשו השתדלות שני בהדרגה והוא שהשליכו הכלים אשר באניה אל הים כאילו תאמר תיבות וסחורות וכל הדברים הכבדים כדי שתקל הספינה ותעלה על מי הים ולא תטבע בתוכו, ואמנם יונה ירד אל ירכתי הספינה ר"ל אל אחת מירכתיה וישכב וירדם ואמר הכתוב זה להגיד שהמלחים צעקו איש אל אלקיו אבל יונה לא צעק אל השם כי בוש ונכלם מהרים פניו אליו וישכב וירדם בחשבו ששם ימות בשהשינה אחת מששים מהמות (ברכות נז, ב) ולכן הכין עצמו אליה, (ו) עד שמפני זה קרא אליו רב החובל ואמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך ורב החובל הוא המנהיג הספינה, וכאילו אמר ליונה הלא תראה כי עת רעה היא ובסכנה גדולה אנחנו עומדים ואיך לא תרגיש בה ואם תאמר שאינך יודע מה לעשות כמלחים קום קרא אל אלקיך ותדע לעשותו, ולפי שהם לא יודו שיהיה אלקיו של יונה גדול מכל אלהיהם לכן אמרו אולי יתעשת האלקים לנו ולא נאבד ר"ל עם היות שאין כח באלקינו להצילנו אולי שבהתחבר אלקיו של יונה עמהם בהיותם כולם מחוברים יוכלו להציל ולזה לא אמרו יתעשת אלקיך אלא יתעשת האלקים ר"ל אלקיו ואלהיהם כולם יחד, ומלת יתעשת תרגמו יונתן מלשון רחמים, והרד"ק פירש מלשון רצון כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמז, ד) ר"ל יתרצה האלקים לנו ולא נאבד כי על קיבוץ האלוהות אמר בלשון יחיד יתעשת.