אברבנאל על יונה א:ד

ובעבור שהיתה הליכתו שלא ברצון גבוה הטיל השם רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים ובזה ביאר הכתוב סבת סערת הים מה היא וכמו שביאר הפילוסוף שכאשר יכנס רוח גדול בים להיות הרוח בזולת מקומו הוא מתעצם לצאת מתחת המים כפי טבע קלותו והמים בכבדותם יתחזקו על הרוח ובזה תהיה הסערה, ויהיה א"כ אומרו וה' הטיל רוח גדולה אל הים הוא ביאור הסבה ואומרו ויהי סער גדול בים הוא המסובב וכאלו אמר שלא נכנס אז הרוח בים בטבע מעצמו כי לא היה הזמן מוכן לזה אבל האל יתברך בהשגחתו הטילו שמה ואז נעשתה הסערה. ואמנם אומרו והאניה חשבה להשבר אפשר לפרש שאנשי האניה חשבו שתשבר האניה מרוב הסערה כי נדמית להם כאלו היא משתברת אבל מפני שהאניה לא תשבר בסערה בהיותם בים אבל תטבע בתוכו כשיגבה הים עליה ואמנם השבירה לא תהיה לאניה כ"א כשתגע בארץ או בסלעים אשר סביב הארץ, על כן אמרתי לפרש והאניה חשבה להשבר שפחדו שמא תטבע בים בשאון גליו ולא ימלטו האנשים אשר בה ולכן היתה האניה ר"ל אנשיה מחשבת ומשתדלת להטות האניה אל הארץ כדי שתשבר שם באופן שימלטו האנשים שבתוכה בהיותם קרובים לארץ, כי לכן בחרו המלחים והיתה כל מחשבתם שתשבר האניה לפי שכאשר תשבר יהיה קרוב לארץ וימלטו האנשים שבה בקרוב, אבל מפני שהאל יתברך הטיל רוח גדולה מן היבשה אל הים לכן לא יכלו המלחים להשיב האניה אל היבשה להשבר שם כי היה הרוח בא משם ודוחה אותה כלפי הים: