אברבנאל על יונה א:ז

וכאשר ראו המלחים שלא הועילה תפלתם וצעקתם ולא ג"כ הקל האניה בהשליכם הכלים לים חשבו מחשבות שהיה זה דבר מושגח מאת האלקים ושבעון אחד מהם היתה הסערה ההיא, ואין ראוי שיחשוב אדם שהשליכו המלחים את יונה לים בהתבהלות וחפזה כי הם עשו נסיונות להוכיח שלא היתה הסערה ההיא טבעית כ"א בדרך ההשגחה הנסיון והטענה הראשונה היא מה שאמר בפרקי ר"א (פ"י) שהיו רואים אניות אחרות עוברות ושבות בשלום בשתיקה והאניה שלהם בסערה רבה ולכן הסכימה דעתם שבעון אחד מהם היה הדבר, או אולי גזר השם או המערכת העליונה שימות האיש ההוא באותה שעה ובגללו ובסבתו היתה הסערה ההיא ואם היה הדבר כן מוטב שימות האיש ההוא אחרי שמוכן וגזור היה למות אז ולא ימותו שאר אנשי האניה עמו, ואין ראוי לחשוב שמה שאמרו שראו אניות עוברות ושבות הוא דרך דרש כי הנה הפסוקים מעידים עליו אם מה שאמר ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר רוצה לומר האניה הידועה אשר בה יונה היא אשר חשבה להשבר לא שאר האניות, ואם במאמר המלחים שאמרו ונדעה בשל מי הרעה הזאת לנו רוצה לומר לנו ולא לשאר האניות, ויונה גם כן אמר כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם רוצה לומר ולא על אניות אחרות. הנסיון השנית הוא שלא עשו הגורל פעם אחד בלבד כי אולי מקרה הוא אבל עשו פעמים רבות גורלות וממינים מתחלפים מהם ותמיד בכל אחד מהם נפל הגורל על יונה, וכאשר ראו השנות הדבר פעמים האמינו כי נכון הדבר מעם האלקים ושאינו במקרה וגם לזה יש סמך בכתוב שאמרו לכו ונפילה גורלות, ואמר ויפילו גורלות כי הנה הגורל יאמר על האחד כמו אך בגורל יחלק הארץ (במדבר כו, נה נו) על פי הגורל, אמרם גורלות הוא נאמר באמת על רבוי והשנות מיני גורלות שבהסכמתם ידעו שבחיק יוטל את הגורל ומהם כל משפטו, התבאר שהמלחים לא עשו דבר הבבהלה כ"א בחכמה ודעת והותרה השאלה הג':