אברבנאל על יואל ב:ב

וזכר שאותו יום החרבן שהיה מיעד יהיה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל שהוא כולו כנוי לחרבן בית ראשון והצרות שיהיו בו, ועל הדרך הזה אמר איוב (ג, ה) על יום לדתו יגאלהו חושך וצלמות תשכון עליו עננה, ואולי רמז בזה אל היום הנועד לצרותינו שהוא יום ט' באב כי הוא היה יום השם אשר הוא יתברך הבדיל והפריש לנקמות עמו והוא היה חשך ואפלה לדור המדבר שבו נגזרה גזרת המרגלים והוא עצמו יהיה יום ענן וערפל בחרבן בית ראשון, ואומרו כשחר פרוש על ההרים רוצה לומר כאלו לא היה אור בעולם אלא שחרות וקדרות היה פרוש על ההרים כי שחר הוא מלשון שחרות וע"כ נקרא הבקר שחר לפי שיש עדיין שחרות מחשך כי לא יצא האור עדיין על הארץ, ופירש שהיה החשך ההוא רומז לעם רב ועצום אשר הביא נבוכדנצר על ירושלם שהיה רב בכמותו ועצום באיכותו, וכמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור רוצה לומר שמעת שנברא העולם לא נתחבר לבוא למלחמה עם רב ועצום כמוהו אמנם אחריו אמר שלא יוסף עד שני דור ודור כי לא שלל הדבר בהחלט לפי שהעמים אשר באו עם טיטוס אחר כך להחריב את ירושלם היו יותר מאותם אשר באו עם נבוכד נאצר ולכן אמר עד שני דור ודור כי חרבן טיטוס היה דורות הרבה אחרי חרבן נבוכד נאצר בכמו ת"ק שנה.