אברבנאל על יואל ב:א

תקעו שופר בציון והריעו וגומר, ממה שראוי שתתעורר בדברי הנביא הזה שבאו בדבריו שתי פרשיות אלו התחלת שתיהן באופן אחד האחד תקעו שופר בציון והריעו וגומר והשנית תקעו שופר בציון קדשו צום, והיה זה לפי שניבא בהן על שני הגליות והחרבנות חרבן בית ראשון ופקידתו בפרשה הראשונה וחרבן בית שני וגאולתו בפרשה השנית, ואמר בפרשה הא' הזאת תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי לפי שיואל על מלכיות יהודה בפרט היה מנבא ועל ירושלים כולה אמר תקעו שופר בציון להכריז ולהודיע חרבנה, ואמר הריעו בהר קדשי על בית המקדש שיחרב כמ"ש מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כד, ד), וכנגד כל ארץ יהודה אמר ירגזו כל יושבי ארץ, ותהיה התרועה ותקיעת השופר להודיע כי בא יום ה' כי קרוב כלומר, בבוא היובל היו תוקעים בשופר ומכריזים בכל הארץ לפי שהוא הזמן האלקי שישובו בו איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו ישובו וכן יתקעו עתה שופר על יובל החרבן הזה שיצאו איש מאחוזתו ואיש ממשפחתו ילכו בגלות, וכל זה להודיע כי בא יום ה' ופירש שלא אמר כי בא מפני שכבר בא יומו אלא כי קרוב כלומר שהוא קרוב לבוא או להעשות הרי הוא כאלו הוא כבר בא ונעשה, והענין שמפני שאמר למעלה חגרו וספדו הכהנים שיעשו זה לפני בא יום ה' אמר עתה שבבוא היום גם כן יתקעו בשופר וכל זה להודיע שגם בעת הצרה טוב לשוב אל ה'.