אברבנאל על יואל ב:ג

וזכר מהשחתתה אשר יעשה עם הבבליים בארץ יהודה וירושלם באומרו לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כלומר, שאשר היו מהם באים בתחלת מחנהו היו כמו אש שורפת כל הארץ ואשר היו אחריו רוצה לומר באחרית מחנהו עם היות מדרך המלחמות ששם ילכו הנשים והטף והזקנים היותר חלושים שבמחנה שלא יעשו מלחמה הנה באותו המחנה מהבבליים לא היה כן כי הבאים באחרונה היו גם כן כלהבה שתלהט הארץ עד שמפני זה הארץ שהיתה כגן עדן לפניו רוצה לומר שקודם בואם היתה כגן עדן נשארה אחריו מדבר שממה, ואמנם אומרו וגם פליטה לא היתה לו רמז בו לדעתי לענין גדליה בן אחיקם והנשארים אתו אשר השאיר מלך בבל בארץ יהודה שגם אותה פליטה לא היתה לו לפי שלימים מועטים בא ישמעאל בן נתניה והפריצים אשר עמו והרגו והחריבו כל אותה הפליטה בענין שלא נשארו שמה תחת יד נבוכדנצר. וסיפר עוד מגבורת הבבליים באומרו (ד) כמראה סוסים מראהו כלומר שהאנשים היו גבורים וגדולים כסוס המוכן ליום מלחמה, וכבר תיאר הכתוב הסוס בגבורת המלחמה באומרו התתן לסוס גבורה אם תלביש צוארו רעמה (איוב לט, כ), ואמר סוס מוכן ליום מלחמה (משלי כא, לא), וכבר כתבו הקדמונים מהיונים ממספרי דברי הימים מענין האנשים אשר קראו צינטאורו"ס שהיו אומרים שהם היו ממראה מתניהם ולמעלה אנשים וממראה מתניהם ולמטה היו סוסים, והמאמתים מהם כתבו שהיה אמתת הענין הזה שבימים הקדמונים ההם התחילו אנשים לרכוב בסוסים בגבעה אחת והיו רבים בהם לשלול שלל ולבוז בז ושאר בני אדם שהיו בעמק היו בורחים מהם והיו חושבים שהם היו בריות משונות ושאדם והסוס היה כולו גוף אחד אלא שחציו של מעלה היה איש ומחציו ולמטה היה סוס ובא אירקולי"ש הגדול וילחם עמהם והרגם ותפש מהם חיים ואז נודע האמת שהיו אנשים רוכבים על סוסים, ואולי על זה עצמו אמר כאן הנביא כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון או שהיו פניהם גדולים ואבריהם עצומים כמראה סוסים ושהאנשים הרגליים מהם היו רצים במהירות רב כמו הפרשים הרוכבים על הסוסים.