אברבנאל על יואל א:יג

וכנגד הכהנים בעד חרבן בית ה' אמר חגרו וספדו הכהנים משרתי מזבח וגו', כי נמנע מבית אלקיכם מנחה ונסך ולא היה זה באמת כי אם בחרבן הבית וביטול העבודה, (יד) ולכן צוה לעם ולכהנים קדשו צום קראו עצרה שכל העם יקראו צום ויעצרו בבית ה' אם הזקנים וראשי העם ואם כל יושבי הארץ יקבצו בבית ה' ויזעקו אליו ואולי אמר זה ליעד על יום ת"ב שיעשו לדורות לזכרון חרבן הבית צום ובכי ומספד על בית ה' אלקיכם ויצעקו אליו על חרבנו. וזהו אומרו, (טו) אהה ליום כי קרוב יום השם כלומר, שאותו יום ה' אשר בו נגזרה גזרת המרגלים ויוחד היום ההוא לכל צרותינו אהה אוי ואבוי לאותו יום כי קרוב יהיה, ואמנם אומרו וכשוד משדי יבא כבר ראיתי דברי המפ' ולא ישרו אצלי, ול"נ שכ"ף וכשוד היא כ"ף הזמן כמו כצאתי את העיר (שמות ט, כט), כמוצאכם אותו יאמר הכתוב כי קרוב יום ה' לנקום נקמתו וכאשר יהיה שוד וחרבן ורעה משדי ית' בזה היום יבא כי הוא יום קצוב ומוגבל לרעתינו וצרותינו ר"ל חדש אב ובפרט יום ט' בו וכמ"ש למעלה בפסוק עתה יאכלם חדש את חלקיהם (הושע ה, ז). והתחיל הנביא לקונן על אותו יום צרה ותוכחה אם מהרעב וחוסר לחם שיהיה בישראל כמ"ש ירמיהו (איכה ד, ד) עוללים שאלו לחם פורש אין להם, ואם מהאבלות בכי ואנקה שיהיה ביניהם שבמקום שהיו בהיותם על אדמתם אוכלים למעדנים שמחים וטובי לב עתה בחרבנם יהיה הכל בהפך. וזהו, הלא נגד עינינו אוכל נכרת מבית אלקינו שמחה וגיל כלומר, אנחנו רואים נגד עינינו מה שיהיה אז מהרעה עד שלא יועילו אוצרות החטה כי הכל יאשם, והוא אמרו (יז) עבשו פרודות ר"ל עפשו כי הבי"ת והפ"א מתחלפות להיותם ממוצא אחד ופרודות הם שוחות הזרע אשר תחת הארץ כי הם נפרדות מבני אדם, ולכן אמר תחת מגרפותיהם שהם חתיכות העפר מלשון באבן או באגרוף שהיו אותן הפרודות תחת מגרופות העפר, והראב"ע פי' התעפשו פרודות והם גרגרי החטה והשעורה הזרועים שהם תחת מגרפותיהם כלומר תחת האבנים וחלקי העפר, ובכלל אמר נשמו אוצרות כי מאחר שאין דגן להכניס בהם כי אין חריש וקציר בסבת האויב יהיו האוצרות שוממים, וגם יהיו נהרסים ממגורות ר"ל שנשמו אוצרות מסבה שאין הזרע במגורה, ויותר נכון אצלי שהמ"ם הראשון ממגורות עם היותו בפת"ח שהוא כמו בחיר"ק ותהיה המ"ם שמושית יאמר שיהיו האוצרות שוממים ונהרסים מסבת מגורות ופחד האויב לפי שממגורותיו לא יהיה חריש וקציר ולכן הוביש דגן, והראב"ע כתב שממגורות הוא שם לאוצרות ג"כ וגם זה יוכיח אמתת מ"ש דאל"כ בסבת הארבה למה יעבשו פרודות. ומפני שעד כאן זכר הפסק עבודת הארץ ותבואותיה ביאר שג"כ מרעה הצאן יפסד כי בבא האויב על הארץ לא יהיה מרעה לצאן ולבקר ולכן אמר, (יח) מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וגו', כי נבוכים יהיו בארץ כל הרועים מפחד האויב.