אברבנאל על ירמיהו ח:ט

ולפי שהם היו מואסים בתורת ה' ובוחרים בעיון שאר החכמות לכן אמר הנביא כנגדה הובישו חכמים חתו וילכדו שהנה נפלו בבושה ובחסרון לב כי כיון שבדבר ה' מאסו מה החכמה אשר יהיה בהם יען אנשי רע לא יבינו משפט, ואומרו וחכמת מה להם הוא סמוך רוצה לומר חכמת מה ומאיזה דבר יהיה להם ובעבור שחרפו וגדפו את תורת ה' שהיתה ירושה לקהלת יעקב, (י) לכן יהיה ענשם מדה כנגד מדה שיתן את נשיהם לאחרים ושדותיהם לאחרים היורשים אותם כי כמו שהם התורה שהיא ככלה מקודשת להקדוש ברוך הוא הרחיקום ממנו באמרם שאינה אלקית ושנעשית לשקר גם נשיהם ושדותיהם יהיו לאחרים מרוחקים מהם, כי הנה לא לבד נלכדו בפשע הזה קצת מהעם אבל מקטון ועד גדול כולו בוצע בצע והיא המדה המביאה לגנוב ורצוח ונאוף ומנביא ועד כהן כולו עושה שקר כלומר שהיו מנבאים שקרים והכהן היה מחזיק בידם, (יא) ולכן היו מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבא עליהם בדברים קלים לאמר שלום שלום ולא יהיה כן כי אין שלום אמר ה' לרשעים, (יב) האם תחשוב שהובישו הרשעים האלה מהתועבה אשר עשו בראותם חרבנם ורעתם באמת גם בזמן ההוא בוש לא יבושו והכלם לא ידעו רוצה לומר שלא יקבל בעצמם בושה וכלימה ולכן יפלו בנופלים והם ההרוגים בגיא ההריגה אשר זכר ויהיה זה בעת פקודתם כלומר כאשר אפקוד עליהם עונותיהם כי אז יכשלו בעונם: