אברבנאל על ירמיהו ח:ו

ואמנם אומרו הקשבתי ואשמע לא כן ידברו פירשו המפרשים מלת כן כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז, ז), ואני אחשוב שהכתוב כפשוטו ויאמר הנביא שאחרי שאמר להם כל זה הקשיב לשמוע מה היו משיבים ועונים עליו ומאזין מה ידברו אלו עם אלו האם יסכימו לשוב בתשובה והוא אומרו ואשמע לא כן ידברו ששמע שמהם היו מדברים ואומרים לא רוצה לומר שלא נשוב, ומהם כן ידברו שהיו אומרים ומדברים ביניהם שכן ראוי לעשות כמצות הנביא אבל בסוף הדברים היו מוסכמים כולם לבלתי עשות תשובה והוא אומרו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי אבל בהפך שכולו שב במרוצתם כלומר ללכת ברשעתם כסוס שוטף במלחמה שלא ישוב מפני כל, והיותר קשה שראיתי בענינם הוא שחושבים ומחזיקים את נפשם כחכמים ונבונים, (ז) ואין הדבר כן כי הנה הב"ח הבלתי מדברים הם יותר חכמים מהם וזהו גם חסידה בשמים ידעה מועדיה רוצה לומר העופות האלה יהיו בקיץ בארץ אחת ובימי החורף ילכו אל ארץ אחרת וידעו מועדיהם ועת בואנה רוצה לומר מהו הזמן אשר יבאו אל ארץ אחת והזמן אשר יבאו אל ארץ אחרת, אמנם עמי לא ידעו את משפט ה' ומהו הראוי לעשות להפיק רצונו כמו שידעו אותו העופו', (ח) ולכן איכ' תאמרו חכמים אנחנו רוצה לומר בחכמות הטבעיות והאלקיות ותורת ה' אתנו שאתם מתפארים בידיעת התורה, כי הנה באמת לשקר עשה עט רוצה לומר לשקר ולחנם הקולמוס והעט לכתוב ספרי החכמה והתורה, וג"כ שקר סופרים כלומר לשקר ולחנם היו הסופרים שכתבום. והיותר נכון אצלי פירוש הפסוק הזה שהיה מאשימם הנביא שהיו אומרים שהיו חכמים בכל החכמות ושהיה תורת ה' אתם ולפי שתורת ה' ממנה תורה שבכתב וממנה תורה שבע"פ והוא פירוש המצות המקובל בידי חכמי ישראל הנקראים סופרים שהם היו אומרים שבאמת לשקר עשה עט תורה שבכתב שלשקר ולחנם נעשית וגם כן שקר סופרים רוצה לומר פירוש המצוות המקובל מדברי סופרים שקר הוא כי כל זה היה מדברי הרשעים.