אברבנאל על ירמיהו ז:כא

כה אמר יהו - ה צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם וגומר עד כי עשו בני יהודה הרע בעיני. בעבור שהוכיחם שלא יבטחו על הבית והיכל ה' לחשוב שהוא יגן עליהם והיו רשעי אותו הדור אומרים ואם ישראל ילכו בגולה ותחרב הבית מי יעלה עולות לפניו יתברך יהיו לרצון לפניו, לכן הוכיחם עליו באומרו עולותיכם ספו על זבחיכם וזכר העולות לפי שכולם כליל לגבוה, ואמר להם הנה עולותיכם שהוא הזבח היותר מקודש ספו והוסיפו אותו על זבחיכם שהם השלמים שמהם היו הבעלים אוכלים בשר ואכלו בשר רוצה לומר מהעולות כמו שאתם אוכלים מהשלמים כי אין העולה שלכם יותר נרצית אצלי להיותה כולה כליל מהשלמים שהם נאכלים לבעלים, ולכן לא זכר לא חטאת ולא אשם אלא העולות והשלמים להיותם שתי הקצוות בקדושת הקרבנות העולות במעלה עליונה מהקדושה ולכן לא היו נאכלות לא לכהן ולא לבעל והשלמים במדרגה היותר שפלה מהקדש ולפיכך לא לבד היו נאכלין לכהנים אבל גם הבעלים היו אוכלים מהם וכאילו אמר עשו עולותיכם כמו זבחי שלמיכם ואכלו בשר מזה ומזה, (כב) ואמנם אומרו כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כתב הרב המורה בפ' ל"ב ח"ג שכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שנשמעו דבריו רוצה לומר שלא צונו בדברי עול' וזבח לפי שהנה רוב המצות אמנם באו בזה, והשיב הרב על זה שתי תשובות. האחד, שהיא כוונת הכתוב לומר שרצון הש"י וכונתו היה שישיגוהו בני ישראל ולא יעבדו זולתו והוא יהיה להם לאלקים והמה יהיו לו לעם ושמצות הקרבנות ועבודת הבית אמנם היתה בעבור שתעלה בידנו הפנה הזאת ובעבורה העתיק אלו העבודות לשמו עד שימחה שם ע"ז ותתקיים פנת יחודו, ושבני ישראל בטלו התכלית ההוא והתחזקו במה שנעשה בעבורו כי הם ספקו במציאותו כמו שאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא ועבדו ע"ז וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים והיו באים אל הבית ומקריבים הקרבנות שלא היו מכוונים כונה ראשונה זאת היא תשובתו הראשונה, וכפי דרכו זה יהיה פירוש הפסוק כי לא דברתי אל אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח בכונה ראשונה וכו', ואתה רואה שהעיקר חסר מן הפסוק הזה כי לא נזכר בו כוונה ראשונה ולא שנייה, ולכן הפירוש הזה אינו נכון.

והתשובה השנית שזכר הרב היא בדייקו אומרו ביום הוציאי אותם מארץ מצרים והוא שכבר התבאר בפסוק ובקבלה יחד שתחילת המצוות שנצטוינו בהם לא היה בדברי עולה וזבח כלל, כי הנה בראשונה אחרי יציאת מצרים התחילו לקבל מצות במרה ולא קבלו שם אלא שבת ודינים כדברי חכמים ז"ל וכמו שאמר שם שם לו חוק ומשפט אבל לא היו במצוות ההם דברי עולה וזבח, והוקשה לרב ענין פסח מצרים שהיה קרבן וזבח והשיב שהמצוה ההיא היתה לסבה אחרת ושלא נצטוו עליה אלא במצרים לא אחרי היציאה משם, וגם הפירוש הזה איננו נכון אצלי לפי שמה להם לישראל שיהיו הקרבנות המצוה הראשונה שנצטוו בה או שתהיי' מצוות אחרות ראשונות ואחריהן מצות הקרבנות כי הנה לא ימלט מהיות הקרבנות מצוה אלקית בין שתהיה ראשונה שנית או שלישית מהתרי"ג מצות ומה זה לענין התוכחה.

ולכן הנראה לי בפירוש הפסוק הוא שהנה ישראל כשיצאו ממצרים ובאו לפני הר סיני ושמעו הורה והמצות לא צום השם דבר מענין הקרבנות אבל צום עניני האמונות והמעשים המשובחים אשר יעשו, האמנם כאשר עשו העגל וראה השם יתברך שרירות לבם הרע ובכל יום ויום יחטאו לפניו הוצרך לתקן להם צרי ורפואה למחלתם ורשעיהם ולכן באו מצות הקרבנות מהעולות אשר יעשו לכפר על הרהורי לבם ומהחטאת והאשם ושאר מיני הקרבנות כולם שלא נצטוו עליהם אילו לא היו חוטאים וזהו אומרו כאן כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים רומז למעמד הר סיני וקבול המצו' שבפרשת וישמע יתרו ומשפטים שבהם לא צוה אותם השם יתברך על דברי עולה וזבח, (כג) אבל צוה אותם לאמר שמעו בקולי באופן שאהיה לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם ותלכו בכל הדרך אשר אצוה אתכם, (כד) ואתם הדורות שהיו אז לא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במועצות בשרירות לבם הרע שרומז בזה למה שחטאו בעגל במועצותם שהיו מתיעצים כי בושש משה והיה זה להיותם מוטבעים באמונות המצריים כי זהו שרירות לבם הרע, ומפני זה נענשו שם והוא אומרו ויהיו לאחור ולא לפנים, ועל זה מפני כובד חטאתם הוצרכו למצות הקרבנות, ואמנם אח"כ כפי הדורות שבאו נוטים אל הפשעים לא הספיקו הקרבנות והיו עכ"ז רעים וחטאים לה' מאד, (כה) עד שהוצרכו לשליחות הנביאים יום השכם ושלוח רוצה לומר בכל יום ויום בהשכמת הבקר בהשתדלות גדול הייתי שולח אותם, (כו) ואע"פ כן לא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם הרעו מאבותם רוצה לומר אותם שעשו העגל, (כז) והנה הודיע ה' לירמיהו שאחרי שידבר אליהם את כל הדברים האלה לא ירצו עוד לשומעו ויברחו מפניו ואע"פ שיקרא אליהם לא יענוהו דבר למאסם בתוכחתו, (כח) עד שמפני זה יצטרך לומר אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' רוצה לומר אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבריו בסיני אבל הם גוי אחר כאלו לא שמעו בקול ה' אלקיו, וג"כ מפאת שכלם ותבנותם לא לקחו מוסר והיה זה מפני שאבדה האמונה מלבותם, ואע"פ שיש מבני אדם שמדברים בפיהם מה שאין כן בלבם להראות עצמם טובים אלה אינם כן כי כמו שאבדה האמונה מלבותם ככה נכרתה מפיהם, (כט) ולכן גזי נזרך והשליכי כי לפי שגידול השער יקרא נזר היו בזמנים ההם וגם בזמננו זה המתאבלים על מת כורתים שער ראשיהם עליו וזהו גזי נזרך רוצה לומר כרות שערך שהוא נזר ראשך והשליכהו ארצה באבלות גדולה, ושאי על שפיים קינה כי מאס ה' שנטש ועזב את הדור ששפך עליו עברתו. הנה התבארו הפסוקים האלה והותרה השאלה השנית: