אברבנאל על ירמיהו ז:טז

וצוה השם יתברך לירמיהו ואתה אל תתפלל בעד העם הזה כלומר אף על פי שתהיה מהם ומהמונם לא תשא תפלה בעדם כי באמת לא אשמע אליך, (יז) וכן הוא מהמשפט והיושר האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה וגם בחצות ירושלם בהיות המקדש בתוכם, (יח) והוא שהבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש וגומר כלומר כבר יקרה שיהיה האדם חוטא והאשה תהיה יראת ה' וכאשר יהיו שניהם רעים וחטאים לה' מאד יהיו הבנים נקיים מהעון לקטנותם ואחוס על הבית מפני הבל פיהם של תינוקות, אבל אלה אינם כן כי הקטנים מתחילים בעבירה שהם מלקטים העצים לע"ז כי מקטנותם יחנכום בזה והאבות מבערים את האש והנשים לשות הבצק לעשות כוונים שהם מיני מאכלים שהיו מכינים ומגישים למלכת השמים והסך נסכים מהיין לאלקים אחרים כאילו הכוכבים ממסלותם יאכלו ממאכליהם וישתו יין נסיכם, וענין מלכת השמים ואלקים אחרים הוא שהיו שם עובדים לשמש ולירח רוצה לומר שהנשים היו עובדות לירח כאילו היא מלכת השמים בתוך הכוכבים, והאנשים היו עובדים לשמש כי הוא היה הבעל כמו שאמר למעלה וקטר לבעל ולכן היו האבות מבערים את האש כדי לעבוד את השמש כי הוא הגובר ביסוד ההוא אמנם הנשים היו עובדות למלכת השמים שהיא הירח כאילו היא היתה מלכה גבירתם והשמש הוא הבעל אדון בעליהם. והותרה בזה השאלה הראשונה.

ואמר השם שאין ספק שהיו הרשעים ההם יודעים שהכוכבים לא ירעו וגם היטב אין אתם אבל היו עושים זה למען הכעיס את בוראם, (יט) ולכן אמר השם עליהם האותי הם מכעיסים נאם ה' כלומר הסבורים הם שמכעיסים אותי כי הנה אנכי לא אתפעל משום דבר אבל הכעס יבוא עליהם, וזהו הלא אותם למען בושת פניהם כי יהיה מעשיהם לבושת וגם לחרפה עליהם והוא על דרך מה שאמר אליהוא (איוב לה, ו) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו וכו' לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך, (כ) לכן כה אמר ה' בעבור המעשים הרעים ההם ושהם עשו להכעיסני הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה שהוא ירושלם על האדם ועל הבהמה ועל הצומח כולו כי בעבור היותו לצורך האדם יאבד באיבודו וזהו ובערה ולא תכבה: