אברבנאל על ירמיהו נא:כ

מפץ אתה לי וכו' עד הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל. והביא ראיה על הבלי אלילי העמים וממשלת האל יתברך בקרב הארץ מענין נבוכדנצר שהוא היה עד עתה כלי מפצו בידו, והנפוץ הוא שבירת האבנים ופזור חלקיהם הנה והנה, וכן היה נבוכדנצר מפץ שניפץ הקב"ה בו את הגוים והשחית את הממלכות בכבשו אותם, (כא) וכן נפץ והשחית סוס ורוכבו ורכב ורכבו אשר על הרכב, (כב) וכן איש ואשה זקן ונער בחור גם בתולה, (כג) ואף רועה ועדרו היה מנפץ בו כאשר עשה לקדר ולמקנהו, וכן איכר שהוא עובד האדמה וצמד הבקר אשר לו הכל היה מנפץ מלך בבל כי מפחדו יפוצו הכל מפה ומפה, וכן הפחות והסגנים עם כל גדולתם, אבל לא נענש מלך בבל המפץ על נפצו הגוים האלה כולם (כד) אבל אני אשלם לבבל וליושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו לציון לעיניכם ר"ל לעיני האומות כולם, כי כה אמר ה' (כה) הנני אליך הר המשחית שהוא בבל שהיה משחית לכל הארצות, ועם היותה בקעה קראה הר מפני חזקה, ושיורידה ממעלתה ותהיה הר שרפה לפי שתשרף ותתהפך כמהפכ' סדום ועמורה, (כו) ולפי שפעמים תשחת עיר אחת ותבנה ממנה ומאנשי העיר אחרת יעד שלא יהיה כן בבל שלא יקחו ממנה לפנה ר"ל להיות פנה ויסוד לעיר אחרת כי שממות נצחי תהיה בה, (כז) וכיון שכך גזר ה' על בבל אתם בני אדם המדיים והפרסיים שאו נס לבוא עליה תקעו שופר בגוים אשר בפאת צפון וקדשו עליה ר"ל הזמינו גוים לעלות להלחם בה, ואומרו השמיעו עליה ממלכות אררט ענינו אספו וקבצו על בבל אותם הממלכות להחריבה, והשמועה בכאן מלשון וישמע שאול את העם (שמואל א' טו, ד) כי מפני שיעשו הקבוץ מתוך השמעת הכרוז יכונה הקבוץ בשם שמיעה, ואררט מני ואשכנז שמות המלכיות הממלכות שבאו עם דריוש על בבל ופקדו עליה טפסר הוא מענין מנוי שיפקדו שר שיהיה פקיד על הלוחמים לזרזם למלחמה וטפסר הוא שר כמ"ש וטפסריך כגוב גובי (נחום ג, יז), סוס כילק סמר פי' שהסוס יהיה מתעורר למלחמה וכמו הילק שיתנועע מהרוח כן הסוס תסמר שערת בשרו בעת הקרב כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב.

ולפי שאמר קדשו עליה גוים ולא פי' מי הם הגוים האלה הוצרך לפרשו ולכן אמר שנית (כח) קדשו עליה גוים כנגד מלכי מדי כאילו אמרו ואמנם אמרתי למעלה קדשו עליה גוים כנגד מלכי מדי פחותיה וסגניה. והתבונן כי תמיד הנביא יזכור בכאן מדי ולמה לא זכר פרס, וידוע שב' המלכים החריבו את בבל דריוש מלך מדי וכורש מלך פרס ולמה א"כ יקראם מלכי מדי וממדי לא היה כ"א מלך א' בלבד, אבל תשובת זה הוא שדריוש מלך מדי היה יותר גדול במלכותו ממלך פרס ולכן במגילת אחשורוש כשזוכר שניהם מקדים תמיד מדי שנאמר (דניאל ו, ט) כדת מדי ופרס, וגם היה מלך מדי זקן והוא נתן את בתו לאשה אל כורש מלך פרס שהיה נכנע למלך מדי ושניהם נועדו להשחית את בבל, ובעבור זה קרא הנביא שניהם מלכי מדי כי היה מדי המלכות הגדול והיה פרס משועבד אליו, וגם כורש מלך פרס ירש את מלכות מדי בסבת אשתו ולכן קרא שניהם מלכי מדי כי שניהם מלכו במדי. והותרה בזה השאלה הד'.