אברבנאל על ירמיהו נא:יג

ועל בבל אמר שכנת על מים רבים שהוא רמז לעושר שהיה בה, ולכן אמר רבת אוצרות גם לרבוי המימות שהיו בבבל ועתה בא קיצך, ואומרו אמת בצעך פירש הרד"ק אמה על הזרוע שהיה בוצע בצע וגוזל בחזקה, ואינו נכון, ורש"י פי' אמת בצעך שאמה היא מדה ובצעך הוא מל' תשלום כמו כי יבצע ה', וגם הוא בלתי מתישב במלת הכתוב אבל פירושו בא קצך ובא אמת בצעך כי מדת הבצע שלך כבר נשלמה ובאה לא יהיה עוד, (יד) נשבע ה' בנפשו שענינו בעצמו ואמתתו כי אף שתמלא אדם ורבוי אנשים בקרבך כילק השדה עכ"פ יענו עליך האויבים הידד והוא קול הדורכים כמ"ש למעלה, (טו) ואל תתמהו מהיות האל ית' מהעדה מלכין ומהקם מלכין כי הוא עושה ארץ בכחו וקראו עושה בל' הווה לפי שהוא מלבד שברא הוא סיבה שומרת אותו, והוא המכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים, (טז) וגם בדבריהם הטבעיים תראה גבורתו לקול תתו המון מים בשמים רוצה לומר כשתשמע קולות ורעמים המורים על המים ועם זה העלאת האידים שיעלה נשיאים והם האידים מקצה הארץ וברקים למטר עשה, ואף על פי שיתחברו כל האותות וההכנות המורות על המטר הנה לא ירד כי אם כפי רצונו וזהו ויוצא רוח מאוצרותיו שיביא רוח שיפזר האידים העולים ולא ירדו הגשמים, (יז) ובזה נבער כל אדם מדעת רוצה לומר כל הנמשך כפי הדעת והחכמה נבער ולא ידע סבת זה וכל שכן שיהיה נבער ובוש כל צורף מפסל בראותו שלא יועילו בזה הפסילים כי שקר נסכו של הצורף ההוא ולא רוח בם רוצה לומר באותם הפסילים, (יח) אבל שהבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם כשיפקוד האדם כחם ומעשיהם יאבדו, (יט) ואין כן אלוה ישראל וזהו לא כאלה חלק יעקב כלומר שחלק יעקב ואלקיו אינו כפסילים כי יוצר הכל שמים וארץ הוא, ויעקב הנזכר הוא שבט נחלתו שמשגיח בו בפרט ה' צבאות שמו. והפס' האלה כבר נזכרו למעלה אחר כדנה תאמרון להום ויש ביניהם שנוי מלות מעט ושנה אותם לזוכרם פה מפני הבבליים שהיו עובדים אליליהם ובוטחים בם. והותרה בזה השאלה הג':