אברבנאל על ירמיהו ה:כ

הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה וגומר עד שמה ושערורה נהיתה בארץ. בעבור שהיו בני יהודה מכחישים פנת ההשגחה האלהית ופנת הנבואה כמו שזכרתי למעלה והיה שהאל יתברך השיבם לענין הנבואה באומרו יען דברכם את הדבר הזה וגומר השיבם עתה גם כן על ההשגחה שכחשו, (כא) ועל זה הוכיחם באומרו שמעו נא זאת עם סכל ואין לב רוצה לומר הנה אנשים ידעו הדברים ויבינו אותם אם מפאת שכלם ודעתם בתבונתם אם בנסיון ממה שיראו בעיניהם ואם בלימוד ממה שישמעו באזניהם והנה אתם נעדרים מכל זה כי אתם עם סכל ואין לב נעדרי ההבנה מדעתיכם, גם אשר עינים להם לראות ולא יראו והם אם כן נעדרים מדרך הנסיון, וכן אתם נעדרי מלימוד המלמד לפי שאזנים לכם לשמוע רוצה לומר הכלים והכוחות הם בריאים ועם כל זה לא יראו ולא ישמעו, (כב) ועשה להם שתי טענות על קיום ההשגחה האלהית. האחת, מהגלות היבשה יען כי מטבע היסודות היו ראוי שתהיה הארץ כולה מכוסה מהמים ולא ימצאו צמחים ולא בעלי חיים והגלות היבשה מורה על רצון רוצה בעל היכולת שהכריח את הטבע לעשות כרצונו כדי להשגיח על הנמצאים השפלים והוא אומרו האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו רוצה לומר שעם היות שיתגעשו גלי הים לא יוכלו לכסות הארץ ולעבור על גבול השם, וזהו מ"ש בבראשית רבה (עי' שמות רבה טו, כב ובתנחומא חיי שרה ג, א) שאמר הקב"ה יקוו המים עמד שרו של ים לפני הקב"ה ואמר רבש"ע והלא כל העולם אני מלא מיד בעט בו שנאמר בכחו רגע הים, רצו באומרם שרו של ים יסוד המים בטבעו ואמרו שהיה לכסות כל היבשה אלא שנגלית ברצונו יתברך ואמר כאן האותי לא תיראו כאומר הים ירא ממני ואינו זז ממקומו ליראתו מלפני איך אתם בני אדם אותי לא תיראו ומפני לא תחילו, ומסכים לזה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים לג, ה) אוהב צדקה ומשפט חסד השם מלאה הארץ ואומר כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות והמשיך לזה יראו מהשם כל הארץ וגומר כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, ותכלית המאמר שהיה לים יראת אלקים וקיום מצותו.