אברבנאל על ירמיהו מח:ו

והיה הנביא מיעץ את המואביים נסו מלטו נפשיכם ותהיינה רוצה לומר הערים כערוער במדבר והוא העץ הגדל במדבר בארץ ציה, וי"ת כמגדל ערוער דישרן כשכונן במדברא, ופרש"י שערוער אין סביבו יישוב אלא יושבי אהלים במדבר, וביאר הנביא למה זה היה מיעץ נסו מלטו נפשיכם והוא שפעמים רבות האדם כדי לשמור ממונו לא יצא ולא יברח מן הרעה ואבד העושר ההוא ויאבד נפשו ג"כ בעבורו, וזהו (ז) כי יען בטחך במעשיך והוא בית ושדה וכרם ובאוצרותיך גם את תלכדי רצה לומר לא לבד תאבד הממון והמעשים אבל גם נפשך תלכד עמו, ואף האלוה של מואב והוא הנקרא כמוש כמ"ש כמוש אלהיך (שופטים יא, כד) גם האלוה ההוא ילך בגולה וכבניו ושריו עמו כי הכשדיים ישללו גם הפסילי' מפני הכסף והזהב אשר עמהם. ולפי שזכר הנביא בנבואתו זאת ערים מיוחדים בשם, אמר שלא יחשבו ששאר הערים אשר לא זכר בשמם ינצלו (ח) כי הנה יבוא שודד אל כל עיר ועיר לא תמלט אחת מהנה ואבד העמק רוצה לומר הערים אשר בעמק ונשמד המישור, וכל זה יהיה לפי שאמר ה' וגזר בחכמתו שיהיה כן כי לפי שקצף מואב גדל על קצף שאר האומות זכר זה בהם, (ט) ואומרו תנו ציץ למואב כי נצא תצא פירשוהו המפרשים על בריחתם כי הבריחה נמשלה לעופפות ולפי שהעוף יעופף בכח הנוצה לכך נמשלה ההליכה המהירה בנוצה, ונצא הוא מקור והאל"ף תמורת ה"א יאמר תנו בריחה למואב כי ברוח תברח, ויונתן תרגם ציץ כמו כתר כמו ציץ הזהב אמר אעדו כתרא מן מואב ארי מגל תגלי. ופירש רש"י שענין הפסוק לדעתו הסירו הכתר ממואב ותנו אותה לאחרים, ויהיה קשה אצלו אומרו תנו ציץ למואב שהיה לו לומר הסירו לא תנו והיה לו לומר ממואב ולא למואב ואין דעתי נוחה עם אחד מהפירושים האלה להיותם בלתי מתישבים על הלשון, אבל ציץ הוא אצלי שם עשב כמו ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז, כג) וגומר ואמר ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים עב, טז) כציץ השדה כן יציץ (שם קג, טו) וכמוהו רבים, ולפי שזכר שיברחו המואבים וילכו במדבר אמר כמלעיג מהם תנו ציץ למואב רוצה לומר תנו למואב העשב לשיאכל ממנו כבהמות כי הנה יאבד את כל אשר לו יצא תצא אומת מואב מארצו ועריה של מואב לשמה תהיינה מאין יושב בהן ולכן ראוי לתת להם הציץ והעשב למאכלם כאנשים הולכים במדברות ולא דבר אחר.