אברבנאל על ירמיהו מח:י

ואמר כנגד המשחיתים ארור עושה מלאכת ה' רמיה שקרא השחתת מואב וחרבנו מלאכת ה' וקלל מי שיעשה אותה במרמה וירפה ידו מהם וזהו וארור מונע חרבו מדם, והנה אמר זה במואב מה שלא אמר על אומה אחרת משאר האומות לפי שהקדוש ברוך הוא הזהיר את ישראל אל תצר את מואב והם הרשיעו לעשות להם ולכן השחתתם היתה מלאכת ה' ובגזרתו, ואמר הנביא שלא יתהללו באמרם שלא הלכו בגולה בשום זמן מהזמנים וזהו (יא) שאנן מואב מנעוריו רוצה לומר מהזמן שהתחילה האומה הזאת וגם היום שוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי כיין הטוב המשומר בענביו, ולכן עמד טעמו בו וריחו לא נמר ולא נתחלף, (יב) כי הנה הקדוש ברוך הוא גזר שהנה ימים באים עתה ושלחתי צועים עליו והם המריקים כי צועים פרש"י מריקים מלשון מהר צועה להפתח (ישעיה נא, יד) הוא הלוך מעים בשלשול, וצעוהו רוצה לומר יריקו אותם שאם הם לא הורקו מכלי אל כלי עתה יריקו אותם באמת, ולפי שעשה במואב משל היין לכן אמר בו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו והם הנבלים שבהם ישימו היין מלשון כל נבל ימלא יין (ירמיה יג, יב) ינפצו אותם ברגליהם וישברום, (יג) ואז תבוש מואב מכמוש אלהיהם וידעו שאין בו כח להצילם כאשר בשו בית ישראל מבית אל שהיו בוטחים בעגל שהיה שמה, (יד) והנביא מוכיח את בני מואב איך תאמרו גבורים אנחנו (טו) כיון ששודד מואב ועריה עלה רוצה לומר נפסק או ובעריה עלה השודד אשר זכר ומבחר בחוריו של מואב ירדו לטבח ולהריגה, ולפי שזה היה עתיד להיות אמר נאם המלך ה' צבאות שמו כי גזרת מלך היא, (טז) ואמר שלא יהיה זה לזמן רחוק וימים רבים כי קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד, (יז) ולכן כל סביביו ראוי שינודו ויקוננו עליו ויאמרו איך נשבר מטה עוז מקל תפארה כי היה מואב בגבוריו מטה עוז וביפיו ועשרו היה בקרב העמים מקל תפארה, (יח) אבל מכאן והלאה רדי מכבוד רוצה לומר רדי מהכבוד שהיה לך מקדם ועתה בגלות תשב בצמא וחוסר כל טוב: