אברבנאל על ירמיהו מח:א

למואב כה אמר ה' צבאות וכו' עד אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער. אמר בנבואת מואב כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לפי שמואב הצר והרע מאד לישראל עד שמפני זה היתה נבואתו גדולה מאד כמו שיתבאר, ולזה אמר שגואלה חזק כי ה' אדון כל צבאות השמים הוא אלהי ישראל והוא רצה להנקם ממואב על אשר עשו כנגדם, וזכר ערי מואב כל אחת בשמה הוי אל נבו כי שודדה עיר שהיתה שמה נבו הובישה נלכדה קריתים עיר אחרת ששמה כך קריתים והיתה חזקה מאד לא תירא מהאויב ולכן הובישה כאשר ראתה שנלכדה, וכן הובישה המשגב עיר אחרת ששמה כך משגב להיותה נשגבה בעצמה ולכן בושה וחתה בראותה שלכדוה האויבים, (ב) וכן אמר על עיר חשבון אין לו תהלת מואב בחשבון כי אין ראוי שיתהלל מואב עוד עם חשבון כיון שלא עמדה בפני האויבים שחשבו עליה רעה והוא לשון נופל על הלשון חשבו מחשבון, וכן גם מדמן תדומי ולא תתהלל עוד כיון שאחריך תלך חרב (ג) וזכר גם כן חורונים עיר אחרת שנשמע משם קול צעקה מהשוד והשבר הגדול שבא עליהם, (ד) ובכלל נשברה מואב השמיעה צעקת צעיריה והם הבנים הקטנים שהלכו בשבי, ויונתן תרגם צעירי' שלטניהון, (ה) ואמרו כי מעלה הלוחית בבכי יעלה והמאמר הזה תמצאהו גם כן בדברי ישעיהו בקוננו על מואב ענינו שהמואביים כאשר באו חיילי נבוכד נצר עליהן מפחדם היו עולים ללוחית שהוא מקום גבוה להשגב שם, וזכר הנביא שכאשר יעלו בבכי עולים ובוכים לפי שבמורד חורונים שהיה בשפל צרי רוצה לומר צרים היו משמיעים צעקת שבר מהרעות שהיו עושים שם, ולכן עלו למעל' הלחות כדי להנצל מהרעות שיעשו הצרים במקומות השפלים, וצרי הוא כמו צרים על דרך חלוני שקופים אטומים (מלכים א' ו, ד).