אברבנאל על ירמיהו ד:י

ואמר אהה אדוני ה' אכן השא השאת וגומר עד מעי מעי אוחילה קירות לבי הוקשה מאד על המפרשים שיאמר הנביא לש"י השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש כי הנה הקב"ה התרה בהם ע"י נביאיו פעמים רבות ולא השא ולא פתה אותם, וכן אני ה' פתיתי את הנביא (יחזקאל יד, ט) גליתי ובארתי עליו שהוא מפותה והוא זר מאד שהמגלה את הפתוי והאונאה יקרא מפתה ומשיא והוא הפך האמת. והרד"ק פירש כיון שאתה מאריך לנביאי השקר המטעים ומשיאים אות' הרי הוא כאילו אתה משיא אותם. והנה לפירושו העיקר חסר מן הספר שהוא כיון שאתה מאריך לנביאי השקר המטעים אותם, גם פירש שהוא הערת חפץ הנביאי' כדי לגלות שקריהם, והוא דרך זר כי הנה הבחירה היא ביד האדם ואם היה הקב"ה מעיר לנביאי השקר לנבאות כזב לא היה בהם ולא בשומע אותם עון אשר חטא והסברה הזאת רחקה מני, ופסוק אני ה' פתיתי את הנביא אפרשהו במקומו בע"ה. וי"ת בכן הא נביאי שקרא מטעין לעמא הדין ולירושלם והוא הוא מקום הקושיא שיהיה הנביא מיחס לשם יתברך מעשה הרשעי' ופשעם, גם אומרו בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי אין לו ענין בפירוש המפרשים כי מה ההמשל שיבא האויב ברוח צח ומה לשפיים אם פירושו מקומות גבוהים עם המדבר ומה צורך להודיענו שלא יבוא לתועלתם לזרות ולהבר האויב ואיך חזר לדבר בשם ישראל רוח מלא מאלה יבוא לי, סוף דבר שהם פסוקים קשים מאד בפירושם כפי דרך המפרשים. ומה שנראה לי בהם אומר כי לפי שאמר למעלה והנביאים יתמהו שהם נביאי השקר המנבאים להם שלום יתמהו בראות ביאת האויב התרעם הנביא מתמיהתם כי בהיותם תמהים מורה שמה שדברו היה מאת ה' שדבר בם ולכן יתמהו בראות' שלא נתקיימו נבואותיהם ואם הם היו נביאי שקר מדברים מלבם שקר הלא ידעו כי השם לא דבר בם וא"כ איך יתמהו ממה שלא נתאמתו כזביהם, על זה אמר הנבי' כמתרעם או שואל אהה ה' אלהים יראה מתמיהת הנביאי' האלה שאתה השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמור שלום יהיה לכם ושמאתך היה מאמרם ולכן יתמהו עתה בראותם כי נגעה חרב האויב עד הנפש להרוג עולל ויונק זקן ואיש שיבה, והיה משיבו הקב"ה על זה (יא) בעת ההיא יאמר רוצה לומר בזמן ההוא יודע שלא היו ממני הדברים כי יכירו וידעו הכל כי רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי, ומלת שפיים אינו מענין גובה כמו שכתב הרד"ק אבל הוא מענין שברון כמו ושפו עצמותיו לא ראו (איוב לג, כא) שענינו נשברו וכתתו כמו שהוא עצמו כתב בחלק השרשים בשרש שפ"ה וכתב שם שמזה הענין כתב ר' יהודה שהיא וילך שפי כלומר ברוח נשברה, ויהיה פירוש הכתוב הזה לא אמרתי אני לנביאים ההמה שלום יהיה לכם כי הרוח הנבואיי שדברתי על הנביאים בזה הענין רוח צח רוצה לומר מפורש ומבואר לא יסבול פירו' לומר שהבינו ממנו שלום יהיה לכם אינו כן כי הוא רוח צח וברור, והוא שפיים במדבר יהיה דרך בת עמי רוצה לומר שבשברון וגלות במדבר יהיה דרכם לא היה הרוח המגיע ממני לנביאים לזרות ולא להבר כמו הרוח שזורין בו התבואה ומבררין אותה מן המוץ ע"י הרוח לא היה כן הרוח אשר שפכתי על הנביאים כדבר הזה כי אם רוח צח וברור מהליכתם בגלות בשברון ידים במדבר שזו יהיה דרך בת עמי לא שיהיה להם שלום בירושלם כמו שאמרו, וע"ז אמר הנביא ירמיהו מדבר מעצמו (יב) רוח מלא מאלה יבא לי רוצה לומר גם אני לא ראיתי ולא בא אלי רוח נבואה לטוב ולשלום אבל רוח מלא מאלה השפיים והשברונות שזכר והרעות כולם בא אלי תמיד, וכן עתה אדבר משפטים אותם כי לא נבאתי עליהם שלום כ"א רעה ומה ששמעתי מאת ה' צבאות הגדתי להם, והוא (יג) שהנה כעננים יבוא האויב וכסופה יעלו מרכבותיו אוי לנו כי שודדנו, (יד) ומפני זה כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי מהצרה והרעה הזאת, ואמר כבסי מרעה לבך לאמר שיעשו תשובה המכונה בלבם לא בנגלה מהשפה ולחוץ בלבד, וזהו עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך רוצה לומר בלבבך ובמחשבותיך החטאים והעונות שהם מחשבות אונך, ומלת תלין מורה על ההתמדה כמו בצוארו ילין עוז (שם מא, יד).