אברבנאל על ירמיהו לב:מא

ובמקום שעתה הסירותי את ישראל מעל פני באף ובחמה אז יהיה בהפך כי אשוש עליהם להטיב אותם וכמו שאמר משה רבינו עליו השלום (דברים ל, ט) כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב, והנה הגאולה המיועדת פה היא העתידה להיות בקבוץ גליות לא פקידת בבל כי לא נתקיימו בה הייעודים האלה ולזה אמר ונטעתים בארץ הזאת בכל לבי ובכל נפשי רוצה לומר בשאר הפעמים שבאו לארץ בל נטעו בל שרשו לפי שגלו ממנה אמנם בגאולה העתידה ההיא תהיה ישיבתם עליה נטיעה קיימת לפי שלא יסחו עוד ממנה וזהו בכל לבבי ובכל נפשי.

וכבר שיערו המפרשים שהיתה הפרשה הזאת עתידה לקבוץ גליות, (מב) אבל חשבו שהפרשה של אחריה כי כה אמר ה' כאשר הבאתי וגומר היתה על פקידת בבל, ואינו נכון אצלי לפי שאיך יתכן שיהיה מיעד ראשונה לזמן רחוק וישוב אחר כך ליעד לזמן קרוב אף כי פסוקי הפרשה מורים שאינם אלא חזוק וקיום ליעוד הקודם, ולכן יתכן לפרשה גם כן על העתיד שהיה כנתינת טעם ליעוד אשר למעלה יאמר ואל תתמהו מהיעוד הזה אשר אמרתי כי כה אמר ה' כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת רוצה לומר מגלות השבטים על ידי סנחריב וגלות בני יהודה על ידי נבוכדנצר כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דובר עליהם והיא אשר זכר למעלה בפרשה, (מג) ונקנה השדה רוצה לומר ואז בארץ הזאת יקנו שדות ולא כמו שאתם אומרים שתמיד תהיה שממה מאין אדם ובהמה לפי שהכל ניתן ביד הכשדים, (מד) ולא שדה א' בלבד אבל שדות רבים בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימין וסביבי ירושלם וערי יהודה כמו שעשה ירמיהו. ומפני שראו המפרשים שזכר כאן ארץ בנימין וסביבי ירושלם וערי יהודה ובערי השפלה ובערי הנגב שהם כולם ארצות מארץ יהודה כמו שנזכר בספר יהושע, לכן חשבו שהיתה הנבואה הזאת לזמן שתשוב בגלות בבל לע' שנה, ואין הדבר כן כי הנה אמר לו בערי יהודה ובנימין לפי ששם היה מנבא ושם נעשה הרמז מקניית השדה מחנמאל, אבל הייעוד כולל הוא וקשור עם מה שלמעלה ובזה נשלמה תשובת הש"י לנביא על תפלתו מענין השדה שהיה לרמוז על העתיד והותרה בזה השאלה הד': ואם עכ"פ תאמר שהנבואה האחרונה הזאת היא על בית שני יהיה ענין סגנון הפרשיו' כי כאשר ניבא על הגאול' העתידה זכר שקודם אליה לימים מועטים תהיה פקידות גלות אבל שלא יהיה כ"א בארץ יהודה וארץ בנימין ובזה גילה שי' השבטים לא ישובו לבית ב' כ"א גלו' יהודה ובנימין מגלות נבוכדנצר בלבד: