אברבנאל על ירמיהו לא:לה

כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וגו' עד סוף הנבואה. כתבו המפרשים שהפרשה הזאת אמר להבטיח ישראל על גאולתם, ושזכר הים לפי שהקב"ה בטל חק הים בקריעת ים סוף, ויקשה להם למה לא זכר מופת אחר ומה לים עם השמש, ויותר נראה לפרש שרצה לומר שלא יתיאשו מהגאולה עם כל תוקף הצרות ורבוייה כי הנה יקרה להם כמו שיקרה לשמש המאיר לארץ ביום ובלילה יחשך אורו ויהיה בחשך ואפלה ואחר כך השמש יצא על הארץ ויאיר לדרים עליה וכן הירח וכוכבים שיאירו בלילה וביום יסתרו, וכן בענין הים פעמים הולך וסוער ואחר כך ברצות השם קם סערה לדממה, ככה יהיה ענין ישראל שאחרי חושך הגלות ואפלת הצרות יראו אור גדול וכבוד ה' עליהם יזרח, ואחרי רעש ים הגלות משבריו וגליו וצרותיו השם יתברך ישים העקוב למישור ושקט ושאנן ואין מחריד, ועל זה אמר כאן כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם רוצה לומר כי בלילה יחדל אורו וירח וכוכבים לאור לילה כי ביום יסתר אורם רוגע הים ומשקיטו כאשר יהמו גליו, כי רוגע הוא מלשון מרגוע ומנוחה כי הכל מאתו יתברך, כן יהיה ענין ישראל בגלותם שאחרי החושך יבוא אורם ואחרי הסערה ישקטו וינוחו כי לא ישבות זרעם ולא יפסדו בשום צד, ואף על פי שימצא בהם תנועת ההעתק מעליה לשפלות ותנועת השנוי מטוב לרע הנה לא יפול בהם תנועת ההפסד והכליון אם היה שתאמר בו תנועה, (לה) כי כמו שלא נפסד השמש והירח והככבים בזמן החושך ויבוא אחריו אור, וכן לא ימיש חוקיהם כי תמיד יבא המרגוע אחר ההמיה כן זרע ישראל לא ישבות מהיות גוי כי אחרי הגלות יבאו לגאולה ויהיו גוי אחד בארץ למעלתם.