אברבנאל על ירמיהו לא:לד

אמנם אומרו ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר וכו' הוא זר מאד שיבאו בני אדם כולם לידיעת הדברים האלהיים בלי לימוד ושישתוו בידיעה ובחכמה הקטנים עם הגדולים, ומה שראוי שיאמר בזה הוא שהדברים המוטבעים בנו ביצירה השכלית אינם צריכים לימוד כי הטבע ילמדם מבלי מלאכה והקטנים המתחילים בה ידעו אותה כגדולים המובהקים בידיעה, כאילו תאמר המושכלות הראשונות שאינם צריכות אל לימוד וישתוו בידיעתם הקטנים עם הגדולים אבל הדברים המלאכותיים והנקים מכח הטענות וההקשים הם אשר יצטרכו ללמוד, ולכן אמר שתהיה בזמן הגאולה יראת השם וההכנעות לפניו כ"כ תקועה בלבות האנשים עד שלא יצטרכו ללמוד אותה איש את רעהו ואיש את אחיו לפי שכולם ידעו הידיעה הזאת ליראה את השם הנכבד מקטנם ועד גדולם כידיעת המושכלות הראשונות שאין השכל מספק בהם דבר, ואמר שלא יעשו זה מפחד העונשים כי הוא יתברך יסלח לחטאתם ועונותיהם לא יזכור עוד אלא לפי שתשקע יראת השם והכרת אלהותו בלבות בני אדם כולם מפני הנפלאות אשר יראו בעיניהם. והותרה בזה השאלה הו'. ובילמדנו אמרו (הובא בילקוט שמעוני ישעיה פרק נד רמז תעט) בעולם הזה לומדים תורה מבשר ודם לפיכך משכחים אותה שכמו שב"ו עובר כך תלמודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפי הקב"ה שנאמר וכל בניך למודי ה', רצו בזה שעתה למוד התורה הוא מלאכותיי ע"י ב"ו ולכן לא יעמוד ימים רבים כי הפעולה תתיחס אל הפועל אותה אבל בזמן הגאולה תהיה למידת התורה ע"ד נס והוא אמרם מפי הקדוש ברוך הוא לכן תתקיים ותעמוד כעמידת הפועל אותה: