אברבנאל על ירמיהו ל:כא

ולפי שבבית שני היו בני יהודה נכנעים פעם לפרס ופעם ליון ופעם לרומיים והיו תמיד מהם מושלים בירושלם אמר שלא יהיה אז כן כי הנה יהיה אדירו ממנו רוצה לומר המלך המולך בישראל יהיה מזרעם ומושלו מקרבו יצא, וגם המלך והמושל ההוא לא יהיה חוטא ופושע כי אני הקרבתיו ויגש אלי, ואומרו כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי לא שיערו בפירושו המפרשים כראוי, ורש"י כתב לגשת אלי למלחמה, וה"ר דוד קמחי פירש מי הוא שערב אל לבו לגשת אלי ולא הקרבתיו, אבל היותר נכון בפירושו הוא שלפי שאמר על האדיר והמושל שיקרבהו ויגש אליו הוצרך לפרש למה אמר יקרבהו, ואמר שהוא לפי שאין האדם כדאי להתקרב אל האלקים אם הוא יתברך לא יקרבהו ויסייע אותו לקרבה אליו ולהתדבק בו, וכמו שאמר אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה, ה) ואמר למדני לעשות רצונך כי אתה אלקי רוחך טובה תנחני וגומר (שם קמג, י), ולזה אמר כאן והקרבתיו ויגש אלי כי מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת אלי ואם אני לא אקרבהו ולא אתמוך ידי בו, וכמו שייעד בצדקת המלך אשר ימלוך אז (כב) כן ייעד בצדקת העם בימים ההם והוא אומרו והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים כי ימול לבבם באופן שהמה יקרבו אליו לשרתו והוא ישגיח בהם כאב את בן ירצה, הוצרך הנביא לבאר מתי תהיה מלחמה זאת ותשועת ישראל (כג) ועליו אמר הנה סערת ה' חמה יצאה סער מתגורר רוצה לומר לוחם על ראש רשעים יחול שהם האומות שהרעו לישראל ויהודה, (כד) ושלא יחשוב אדם שמפני תשובתם של ישראל ישוב השם מחרון אפו כמו שעשה בננוה כי לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו ועד הקימו, ולא תחשבו שיהיה זה לזמן שבעים שנה כפקידת בבל כי הנה מזימות לבו באחרית הימים תתבוננו בה שהוא אחרית הזעם והגלות, (כה) ובאותו עת שתהיה נקמה מהאומות אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם וכבר ניבא דניאל זה עצמו באומרו והיתה עת צרה אשר כמוה לא נהיתה (דניאל יב, א) שהוא רמז למלחמה הנזכרת ובעת ההיא ימלט עם ישראל כמו שביארתי שמה: