אברבנאל על ירמיהו ל:טז

ואמר שאע"פ שהיו צרותיו על עונותיהם הנה לא מפני זה יפטרו הלוחצים אותם מעונש מה שהרעו עמהם לפי שכל האוכלים אותם ומחריבים בתיהם גם הם יאכלו וכל צריהם ילכו בשבי כמו שהלך ישראל, (יז) אבל יהיה הבדל בין ישראל ובינם והוא שהם יכלו ואתה לא תכלה רוצה לומר שהם ברעתם יבאו אל כלייה מוחלטת וישראל לא יכלה בגלות וזהו כי אעלה לך ארוכה וממכותיך שהיית נואש מרפואתם אני ארפאך וזה כולו בגאולתם ופדות נפשם, ואומרו כי נדחה קראו לך מלת כי תשמש במקום אע"פ יאמר אני ארפאך ממכותיך אע"פ שקראו לך האומות נדחה, ושלא היה לציון דורש אני אקבצ' ואדרוש אותה, ומפני שזכר ענין גלותם במשל החולי והמכה וגאולתם במשל הרפואה (יח) לכן הוצרך הנביא לבאר הנמשל במשל ההוא, וזהו אומרו כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעק' שהוא רמז אל עריהם, ומשכנותיו ארחם שהוא רמז לשמרון ולשאר המדינות הגדולות ונבנתה עיר על תלה שהיא ירושלם כי להיותה גבוה מכל הארצות אמר בה על תלה, וארמון על משפטו ישב שהוא ב"ה שיבנה אז, (יט) ויצא מהם רוצה לומר מירושלם וערי יהודה תודה וקול משחקים נותנים תודה לה' על גאולתם, ואעפ"י שבזמן גאולתם יהיו בני ישראל ובני יהודה מתי מעט שנים שלשה גרגרים הנה אז בדרך נס יתרבו מאד וזהו אומרו והרבתים ולא ימעטו, ועם היותם בגלות בצער ומצוקה רבה הנה אז לא יהי' כן אב' והכבדתי' ולא יצערו (כ) והיו בניו כקדם רוצה לומר שבהתחברות' יהיו כמו שהיו במצרי' שנאמר בהם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א, ז), ועדתו לפני תכון שתהיה עדת השם לפניו יראי ה' וחושבי שמו, ואמנם לוחציהם אפקוד עליהם וזה במלחמה שזכר.