אברבנאל על ירמיהו ל:יב

והמשיך הנביא לספר ייסוריהם של ישראל בגלות שבעבורם יחכה ה' לחננכם באומרו כי כה אמר ה' אנוש לשברך נחלה מכתך רוצה לומר השבר והגלות שלך גדול הוא ואנוש מבלי תקות רפואה ומכתך היא נחלה כלומר עצומה, או שנחלו אותה וירשוה מאבותיהם עד שכל רופאים שראוך בחלייך (יג) אין דן דינך למזור רוצה לומר אין רופא שידין וישפוט המכה שלך שתקבל רפואה לפי שרפואות תעלה אין לך ופירוש תעלה רפואה כלומר אין דן חלייך למזור ולכן להיותו חולי נואש לא יעשו לו הרופאים רפואה כלל, ולפי שהאדם בהיותו חולה הולכים אוהביו לבקרו אמר כנגד ישראל אין אתה כן כי (יד) כל מאהביך שכחוך ואותך לא ידרושו לפי שאתה נחשב בעיניהם כמת והתיאשו הרופאים והאוהבים ממך, והיה כל זה לפי שמכת אויב הכיתיך והיה מוסרי אותך מוסר אכזרי אבל היה זה כולו על רוב עונך שעצמו חטאתיך, (טו) ולכן מה תצעק על שברך באומרך שאנוש מכתך כיון שעל רוב עונך ברבויים ושעצמו חטאתיך באיכותם עשיתי לך אלה הייסורין, ובאו הדברים האלה מהמכה והרופאים האוהבי' דרך משל לרוב צרותינו בגלות, וזכר אותם בלשון נקבה כנגד כנסת ישראל ואמר מה תצעק כנגד העם והכל נאות בלשון.