אברבנאל על ירמיהו כה:טו

כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החמה וכו' עד סוף הנבואה. לפי שניבא ירמיהו על כל הגוים אשר יחריב נבוכד נצר הראהו השם במראה הנבואה מי המה בשמותם לגוייהם והראהו בנבואות כאילו היה מצוה אותו שיקח כוס א' של יין, (טז) שהוא משל לחמה השפוכה לבוא עליהם מפאת המערכה השמימיית ואין ספק שהיה ענין הכוס והשתייה כולו במראה הנבואה, (יז) כי לא יתכן שילך הנביא למלכים ההם ולא שישתו מידו את כוס חמתו, (יח) והנה זכר ראשונה ירושלם וערי יהודה לפי שאותם החריב נבוכדנצר תחלה, (יט) ואחריהם זכר פרעה מלך מצרים כי הנה אחר חרבן ירושלם מיד החרי' נבוכדנצר את מצרים, (כ) ואחריו כל הערב והוא עם מקובץ מגוים מעורבים וידמה שאין ביניהם מלך ולזה אמר ואת כל הערב ולא זכר בו מלך, ואמר ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואחר כך אמר את אשקלון ואת עקרון עם היותם מארץ פלשתים לפי שיהו אשקלון ועזה ועקרון מלכיות בפני עצמם ושאר ארץ פלשתים היו בה מלכים אחרים, ולא זכר גת כי לישראל היתה שלקחה דוד מיד פלשתים, ולפי שאשדוד נחרבה מקצתה קודם בוא נבוכד נצר עליה לכן אמר בחרבנו שארית אשדוד, (כב) והנה אמר בצור מלכי ובצידון ג"כ מלכי בלשון רבים עם היות שכל אחת מהן היתה עיר אחת ומלך א' מולך בתוכה לפי שבני המלכים נקראים מלכים וכמ"ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד (תהלים ב, ב), ונראה שהיו בצור וצידון רבים מזרע המלוכה ומלכי האי הם מלכי האיים כי אי הוא שם המין, (כג) וקצוצי פאה הם השוכנים בקצוות העולם כי פאה הוא קצה, (כד) ומלכי הערב הם הערביים ממשפחת ישמעאל השוכנים במדבר, ואינם הערב שזכר למעלה כי הם היו עם בלי מלך והיו שוכנים בערים ואלה היו אחרים שוכנים במדבר, (כו) ובכלל אמר ואת כל ממלכות הארץ, ולפי שאת כל אלה החריב נבוכד נצר אמר אחריהם ומלך ששך ישתה אחריהם והוא מלך בבל המחריב עצמו וכמו שת"י כי ששך הוא בבל באותיות א"ת ב"ש וכן תמצא בנבואת בבל בסוף זה הספר שקראו שם ששך, והענין שגם הוא יהיה עדי אובד ובהשלים שנות הצלחתו ישפך מזלו ויחרב, (כז) וצוה השם לנביא שיאמר לגוים ההם שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו לפי שהשכרות יתחלף ברוב ובמעט ויש שכור שישתה ולא ישתכר, ויש שישתכר אבל לא יקיא כי אצטומכתו יסבול כל היין ההוא, ויש שכור שיקיא אבל לא יקום מקומתו ארצה, ויש מהשכורים שאף שיפלו יהיה בהם כח לשיקומו מעצמם ולכן אמר כנגד הגוים ההם כל אותם הגדולים שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו, והנמשל בכל זה הוא אומרו מפני החרב אשר אני שולח ביניכם והוא חרב בבל שלא ישאר בכם כח מפניו, (כח) ואומרו והיה כי ימאנו וכו' הוא משל לגוים ההם שיתעצמו להנצל מיד מלך בבל והנביא ישלח לומר אליהם שאל ישעו בדברי שקר כי באמת שתו ישתו מכוס החמה הזה ויהיו נכבשים למלך בבל, (כט) כי אחרי שהעיר אשר נקרא שם ה' עליה רוצה לומר ירושלם שהיתה מיוחדת להנהגתו והשגחתו הש"י מחל להרע והוא שלא יצילה מרעת המערכה השמימיית בהיותם חלק ה' ויחלל אותם בהסתירו פניו מהם כדי שיקבלו רעות המערכה וכל שכן שראוי זה בשאר האומות שהם נכנעים למערכה בהחלט שאין להם אופן להנצל ממנה, (ל) כי הנה הש"י שהוא על המערכות השמימיות כולם ממרום ישאג רוצה לומר בהשגחתו רוצה להעניש את עמו שתתקיים בו רעות המערכה וממעון קדשו יתן קולו שמעון קדשו הוא השמים, וזכר בזה אם כן שהחרבן מחויב מפאת ההשגחה ומפאת המערכה וביאר השאגה שיחס אליו יתברך כפי השגחתו באומרו שלא תהיה שאגת ההשגחה על הגוים כי הם נמסרים אל המערכה אבל שאוג ישאג על נוהו שהוא בית יהודה שעליו ממרום ישאג להענישו, ובעבור זה הידד כדורכים יענה רוצה לומר יצעק ויענה וירים קולו כדורכים בגת שמרימים קולם כן השם יתן קולו ודברו לשתתקיים הרעה על כל יושבי הארץ, (לא) ולכן בא שאון עד קצה הארץ כלומר יבא בבת קול בכל יושבי הארץ כי ריב לה' בגוים נשפט הוא לכל בשר ולא אמר נשפט הוא על הש"י כי הוא שופט לא נשפט אבל שיעור הכתוב נשפט הוא לכל בשר שהרשעים יתנם לחרב כי זה דבר נשפט מאת השופט יתברך.