אברבנאל על ירמיהו כה:לב

ואמנם פרשה הנה רעה יוצאה מגוי אל גוי וכו' כתב הרד"ק שהנכון אצלו שהיא לעתיד ושאומרו עזב ככפיר סכו נאמר על חרבן בית שני שהחריבו הרומיים, ואינו נכון כי כאן אמר הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול מירכתי ארץ ולא נאמר זה כי אם על עניני נבוכד נצר שהחריב גוים ריבם ובא מירכתי ארץ, אבל ענין הפרשה הוא שבעבור שאמר שהש"י ישאג בהשגחתו וממעון קדשו השמם גם כן יתן קולו בא לפרש מה הוא שתעשה המערכה ומה הוא שתעשה ההשגחה האלקית וזהו הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי וסערה גדולה מירכתי ארץ והוא מה שתורה ותעשה המערכה השמימיית, ואמנם מה שתעשה ההשגחה הוא שתוסיף ברעה ההיא אצל עמו לפשעם וזהו (לג) והיו חללי ה' ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יקברו וגומר כי זה על ישראל נאמר ובהם נתקיים לא ביתר הגוים שכבש נבוכדנצר, (לד) ולכן היה עצת הנביא לעמו הלילו הרועים שהם מלכי יהודה ושריו וכהני ה' וצעקו והתפלשו אדירי הצאן שהם הסנהדרין שופטים ושוטרים שבעם שמלאו ימיכם קצת מכם לטבוח והם המתים, וקצת מכם בגלות וזהו ותפוצותיהם ונפלתם ככלי חמדה רוצה לומר לא תהיה המפלה שלכם כמפלת אדם ריק ונקלה אלא ככלי חמדה שמפלתו גדולה היא, (לה) ולא תחשבו להנצל מהרעה בורחים כי תאבד מנוס מהרועים ופליטה מאדירי הצאן, (לו) והנביא מקונן ואומר קול צעקת הרועים רוצה לומר אוי שהרועים אינם רוצים לצעוק אל ה' קודם הרעה לשיצילם אבל תהיה יללתם אחרי' כשיראו כי שודד ה' את מרעיתם, (לז) ונדמו נאות השלום רוצה לומר הערים שלכם שהיה בהם שלום יהיו נכרתי' מפני חרון אף ה', (לח) ואל תבטחו בדברי נביאיכם שאומרים היכל ה' היכל ה' כי הנה יהיה השם כמו הכפיר מהאריות כאשר יעזוב סכו שלא יזכרם, והנה יעשה זה לפי שהיתה ארצם לשמה מרעת המערכה השמימיית וזהו מפני חרון היונה ומפני חרון אפו ג"כ שהוא מעונש ההשגחה כי התחברו ברעתה המערכה וההשגחה האלקית כמו שבארתי: