אברבנאל על ירמיהו יח:יג

לכן כה אמר ה' שאלו נא בגוים וגומר עד כה אמר ה' הלוך וקנית בקבוק. אמר השם לנביא לכן שהודעתי אותם שיש מקום אתם לשוב בתשובה ושאנחם מהרעה ואמרו נואש ראוי לתמוה מאד מהפלג' רשעתם וראוי לשאול בגוים שאין להם תורה ולא למדו מוסר מי שמע כאלה הרשעים היודעים רבונם ומכוונים למרוד בו שערורית שהוא דבר מגונה מאד עשתה בתולת ישראל שהיתה מיוחדת לאלהיה כבתולה בבית אביה, (יד) היעזוב מצור שדי שלג, ופירוש הפסוק כפי המפרשים לא נתישב אצלי ולא ישר בעיני, והנ"ל בו כן הוא הנה הלבנון היה סמוך לירושלם והיו שם הרים וצורים וסלעים שהיה מתמיד בהם השלג כל השנה והוא בימות הקיץ עידון גדול לקרר בני אדם מחום היום, ולכן עשה משלו בזה ואמר האם יעזוב אדם מצור שדי והוא הסלע הגבוה השלג אשר בלבנון וקראו צור שדי מפני גבהו ע"ד הררי אל שלהבת יה (שיר השירים ח, ו) ודומיהם, או יהיה מצור שדי תואר להש"י כלומר האם יעזוב אדם שלג מלבנון שנותן לו הצור תמים פעלו שדי באמת אין ראוי לעזוב שלג אלהי כזה, ועשה משל אחר במים קרים הטובים באומרו אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים וקראם זרים לפי שהמים שאינם מהארץ עצמה אבל הם זרים ובאים מארץ רחוקה על ידי מלאכה והם מים טובים המה יותר חביבים על האדם ואיך יתשם, והנמשל הוא בהקב"ה שהוא מקור מים חיים ומרחוק ה' נראה לי והוא כשלג בימות הקציר משיב נפש, ואם השלג והמים אין ראוי לעזבם איך (טו) שכחוני עמי והם מקטרים לשוא, ואומרו ויכשילום בדרכיהם שבילי עולם פירשו המפרשים שחסר בפסוק המכשילים והם נביאי השקר שהכשילום, ושגם כן חסר מלת לעזוב שהיה לו לומר ויכשילום נביאי השקר בדרכיהם לעזוב שבילי עולם רוצה לומר שדרכו בהם אבותיהם הצדיקים, ואין נפשי לפירושים האלה שיחסו חסרון בזה בפסוקים במלות רבות, ולכן אחשוב שאין כאן חסר המכשילים ולא מלת לעזוב כי המכשילים הם שבילי עולם, והענין שבראותם שבילי עולם והם דרכי הטבע העולם השפל ובעליון שהכוכבים ממסלותם פועלים בדברים השפלים אלה שבילי עולם הכשילו אותם בדרכיהם לחשוב שכל טובתם היתה תלויה בכוכבים ולכן היו עובדים אותם, וזהו ללכת נתיבות דרך לא סלולה כי הם דרכים חדשים אצלם כמו שאמרה תורה חדשים מקרוב באו (דברים לב, ז) וגומר, ואפשר גם כן לפרש ויכשילום בדרכיהם שבילי עולם שקרא דרכי הגוים ומנהגם בעבודתם לע"ז שבילי עולם כי הם השבילים שכל בני עולם הולכים בהם כמו שאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים (שם ד, יט) והמה הכשילו לישראל ללכת בהם גם כן ככל הגוים וזהו ללכת נתיבות דרך לא סלולה כי הנתיבות הם השבילים שזכר, (טז) ואמר שזה היה סבה לשום ארצם לשמה, ולהיותה שריקות עולם שישרקו עליה כל עובר בה וישום ויניד בראשו כמתמיה איך נהפכה צבי הארצות כמהפכת סדום ועמורה, (יז) ואמנם העם אשר בה ברוח קדים שהוא משל לכעסי ואפי אפיצם לפני האויב לא שילכו ללחום באויביהם אלא עורף ולא פנים כי יברחו מהם ובכלל שאראם יום אידם. והרד"ק פירש עורף ולא פנים שהקדוש ברוך הוא יסתיר פניו מהם וכמו שהם פנו אליו עורף ולא פנים כן הוא עורף ולא פנים בהשגחתו יראה אותם ביום אידם כי העורף ירמוז להסתרת הפנים והפנים רמז להשגחה טובה.

וסיפר הכתוב שכאשר אמר הש"י אל ירמיהו שיאמר זה אל בני יהודה וירושלם (יח) השיבו ירמיהו ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות ר"ל והנה יאמרו לי כשאומר כל זה אליהם נזדרז ונחשבה על ירמיהו מחשבות, ופירשו המפרשים בפסוק הזה שיאמרו איש אל רעהו לכו ונחשבה על ירמיהו גורלות איך נהרגהו, ושיאמרו מה אנו חסרים במיתתו כי לא תאבד תורה מכהן כי שאר הכהנים יודעים אותה, וכן יש אתנו חכמים בעלי עצה וכן יש אתנו נביאים שיאמרו לנו דברי נבואה ולא יהיו כמו זה שאינו מתנבא עלינו כ"א רעה, לכו ונכהו בלשון שנלשין עליו למלך בדברים רעים כדי שימיתהו. וכבר זכרתי בשאלות שיקשה מאד על הפירוש הזה שהם היו מואסים את תורת ה' ופורעים מוסר מוכיחם ולא חפצים בנבואת השם ונביאיו וא"כ היאך יאמרו כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא כאילו היו חפצים בתורה ובעצה ובדבר ה', גם אומרו נכהו בלשון לא יובן ממנו המלשינות אל המלך, גם אומרו ואל נקשיבה אל כל דבריו אין לו ענין כי הנה אחרי שיהרגוהו מבואר הוא שלא יקשבו דבריו, גם כי לא אמר ולא ידבר עוד את דבריו אלא ולא נקשיבה ויורה שהוא ידבר והם לא יקשיבו. ולכן נ"ל בפירושו שהם היו אומרים לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות והם לדעת מה לעשות לו באופן שלא ינבא עלינו רעות והמחשבות היו אם להרגו בידים או שאר המחשבות אם לכרות לשונו ואם להתרחק ממנו כדי שלא יקשיבו את דבריו ואומרו כי לא תאבד וכו' הוא אצלי נתינת טעם על מחשבותיה' על ירמיהו למנוע דבריו כאמרם נחשוב מחשבות איך נהיה נצולים מדבריו, כי הוא באמת לא יחשוך פיו ולשונו ולא יחסר לו תוכח' אם בדברי תורה כי לא תאבד תורה ממנו שהוא כהן פעם יוכיח על הע"ז ופעם על הניאוף ופעם על חלול שבת והנה לא תאבד תורה מפיו להוכיח עליה כי הכהנים הם היו מורי התורה כמ"ש (שם לג, י) יורו משפטיך ליעקב, גם לא תאבד עצה מחכם שירמיהו חכם היה וכשלא יוכיח בדברי תורה יתאמץ לתת לנו עצה בחלוף מה שאנחנו נוהגים בו, וכאשר לא יוכיח בתורה ולא ייעץ בעצה מדינית לא תאבד ממנו דבר נבואה וייעודים אלהיים להפחידנו ולהעציבנו ולכן צריך שנחשוב מחשבות להנצל מפיו בהריגתו, וזכר הכתוב עוד ממחשבותיהם שמהם היו אומרים לא נכנו נפש אבל לכו ונכהו בלשון רוצה לומר נכרות לשונו כדי שלא יוכל עוד לדבר, ומהם שלא היו כ"כ רשעים היו אומרים אל נעשה בו מום כי הוא כהן אבל אל נקשיבה אל כל דבריו וכאשר נתרחק ממנו ולא נשמע אותו יחדל מדבר עוד, הנה א"כ לא אמרו כי לא תאבד תורה מכהן להיותם חוששי' על התורה והעצה והנבואה ולא אמרו זה על שאר הכהנים והחכמים והנביאים כי על ירמיהו אמרו הכל שלא יחסר לו נושא לדבר בו שהוא היה בעל תורה חכם ונביא. והותרה בזה השאלה הג'.

ובעבור שהם היו אומרים ואל נקשיבה אל כל דבריו (יט) אמר הנביא הקשיבה ה' אלי כלומר אם הם לא יקשיבו אתה אלהי הקשיבה אלי ושמע לקול יריבי רוצה לומר שמע קול דבריהם המדברים עלי שכרו שוחה לנפשי אם להרגני בחרב או להשקות אותי סם המות או לכרות לשוני, (כ) וחכמים ז"ל (ב"ק טז, ב) דרשו שחשדוהו באשת איש מלשון כי שוחה עמוקה פי זונה (משלי כג, כז) הם משלמים לי רעה תחת טובה זכור מה שעמדתי לפניך להתפלל עליהם להשיב חמתך מהם אני התפללתי להצילם ממות והם משתלמים להמיתני, (כא) לכן יהיה משורת הדין שתתן את בניהם לרעב והגירם ע"י חרב, ומלת והגירם הוא מלשון עיני נגרה (איכה ג, מט), מים המוגרים, שהוא ענין ירידה יאמר הורידם ע"י חרב באופן שתהיינה נשיהם שכולות מבניהן ואלמנות מבעליהן לפי שאנשיהם והם הבעלים יהיו הרוגי מות, ובחוריהם יהיו מוכי חרב במלחמה כי הבחורים מדרכם לבוא במלחמה וגומר, (כג) ולפי שהיו להם עצות רבות בענינו לכן אמר ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות כנגד היועצים שימיתוהו, וכנגד עצת נכהו בלשון אמר אל תכפר על עונם, וכנגד המחשבה והעצה האחרת שהיו אומרים ואל נקשיבה אל כל דבריו אמר וחטאתם מלפניך אל תמחי שהיו מתיעצים שלא יקשיבו בקול ה', ואמר אל תמחי ביו"ד שהוא כמו אל תמחה כי היו"ד במקום ה"י, ואמר והיו מוכשלים לפניך לומר שלא יתפלל עליהם אדם ולא ילמד עליהם זכות אלא מכשול וחובה: