אברבנאל על ירמיהו יח:א

הנבואה השביעית תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר קום רד וירדת בית היוצר וכו' עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו המלך צדקי'. ויש בנבואה הזאת ט"ו פרשיות. האחת, הדבר אשר היה אל ירמיהו וכו'. הב', ויהי דבר ה' אלי לאמר הכיוצר הזה. הג', רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש. הד', רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות. הה', ועתה אמור אל איש יהודה וכו'. הו', כה אמר ה' שאלו. הז', ויאמרו לכו ונחשבה. הח', כה אמר ה' הלוך וקנית בקבוק. הט', לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יקרא. הי', ויבא ירמיהו מהתופת. הי"א, כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל. הי"ב, כי כה אמר ה' הנני נותנך למגור. הי"ג, פתיתני ה' ואפת. הי"ד, שירו לה'. הט"ו, ארור היום אשר יולדתי. ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו, והיא שכבר השרישונו חז"ל (עיין ברכות ז, א) בהפך המדה הזאת במה שאמרו כל ייעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר שנאמר (שמות לב, י) הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וכתיב (דברי הימים א כג, טו - יז) ובני משה רבו למעלה שאע"פ שלא קיים התנאי נתקיים הייעוד:

השאלה השנית אם היה שהקדוש ברוך הוא רגע ידבר לאדם ובשובו מדרכיו ינחם ולא ירע לו ופעם ידבר על הטבתו וחטא ולא ייטיב לו, אם כן במה יבחן הנביא לדעת אם הוא נביא אמת אם לא כי עם היות שאמרה תורה אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' אין לנו יעוד יבחן בו הנביא:

השאלה השלישית בפסוק כי לאת תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא, והיא כי מה הסבה הזאת להרוג את ירמיהו ולחשוב מחשבות בהריגתו כדרך המפרשים והם פירשו כי לא תאבד בעבור זה התורה כי שאר הכהנים יודעים אותה וכן יש אתנו חכמים בעלי עצה ויש אתנו נביאים שיאמרו לנו דברי נבואה ולא יהיו כמו זה שאינו מתנבא אלא רעה, אבל אינו נכון כי הם היו מואסים בתורת השם ופורעים מוסר היועצים ובורחים משמוע דבר ה' ואיך אם כן יהיו בטענתם חוששים על התורה ועל העצה ועל הנבואה כאילו היו חפצים בם ויראים מאבד אותה, ועוד כי אם היתה מחשבתם להרגו ועל זה אמרו נכהו בלשון שילשינוהו למלך כדי שיהרגהו מה ענין אמרם עוד ואל נקשיבה אל כל דבריו האם אחרי שיהרג ידבר, גם כי הנה לא אמרו ולא ידבר עוד דבריו אלא ואל נקשיבה אל כל דבריו וזה הלשון לא יפול באדם הנרצח:

השאלה הרביעית במה שצוה השם לנביא ענין הבקבוק ולא פירש על מה מורה הבקבוק אלא מה שאמר ושברת הבקבוק לעיני האנשים ההולכים אתך ואמרת ככה אשבור את העם הזה, והנה לענין זה המשל לא היה מיוחד הבקבוק כי על כל כלי היוצר שישבור יאמר עליו כן:

השאלה החמישית באמרו בצווי הבקבוק ומזקני העם הכהנים ולא זכר מה יעשה מאותם הזקנים, וכתבו המפרשים שהכתוב חסר ושענינו והולך עמך מזקני העם ומזקני הכהנים, ויקשה לזה הפירוש מאד חסרון עיקר הדבור והגזרה משפט הכתוב הוא והולך עמך וכו':

השאלה השישית באומרו פתיתני ה' ואפת, כי איך יחס הנביא לש"י הפתוי וההסתה בהיותו פועל מגונה נבנה ומיוסד על שקר ומראה, והוא דומה למה שאמר והנביא אשר יפותה אנכי פתיתי את הנביא ואם לענין שליחותו אמר כן לא היה לו לומר פתיתני אלא צויתני ולמה לא הוכיחו השם על זה כמו שהוכיחו על מה שאמר היה היה לי כמו אכזב שאמר לו עליה אם תשוב ואשיבך וכמו שפירשתי, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שצוה השם לנביא שירד בית היוצר להודיעו שכחומר ביד היוצר שישנה אותו כרצונו כן היו בית ישראל, ולכן אע"פ שנגזרה גזרה להחריב' אם ישובו בתשובה תשתנה הגזרה כי הייעודים טובים ורעים ישתנו כפי השתנות המקבלים, ושהיה מרשעת בני יהודה שבעבור הנבואות האלה היו מחשבים על ירמיהו רעות ולכן התפלל הנביא על נקמתו מהם, וצוהו עוד השם קנין הבקבוק ושבירתו לאמר שככה ישבור את העם והעיר ההיא על כל רעתם אשר עשו וסיפר שפשחור שהיה סגן הכהנים בבית ה' והיה מנביאי השקר כששמע מפי ירמיהו הנבואה הזאת הכה אותו ושמהו בבית המאסר ואחר כך הוציאו משם, וע"ז ייעד הנביא העונש שיבא עליו לפשחור ולכל בני יהודה והתרעם כנגד השם וקלל את יום שנולד בו וכמו שיתבאר בפסוקים:

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר קום וירדת וגומר עד לכן כה אמר ה' שאלו נא בגוים מי שמע (ב) צוה השם לנביא שיקום ויזדרז וילך אל בית היוצר והוא העושה כלים בחומר כדי שידבר לו שם, (ג) והנביא ירד בית היוצר כי היה ירושלם בגובה ובית היוצר למטה בשפל העיר, והוא עושה מלאכתו על האבנים שהוא כלי היוצר שעושה עליו הכלים בחומר אשר בידו, (ד) ואומרו ונשחת הכלי הוא להגיד שהשחתת הכלי לא היה מפאת היוצר כי הוא מתקן את הכלים ומצייר אותם אבל הכלי נשחת מפא' חמרו, ולזה אמר נשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר ר"ל שבסב' החומר נשחת, אבל עם היותו נשחת היה יכולת ביד הפועל לתקנו ולציירו שנית וזהו ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות, (ה) ואז באתהו הנבואה (ו) הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל הנה באמת כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, (ז) וביאר לו מיד הנמשל במשל הזה באומרו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ רוצה לומר פעם אגזור על אומה מהאומות עונש וחרבן על רשעתה כי נשחתה כמו הכלי שנשחת במלאכה, (ח) אבל אם ישוב הגוי ההוא מרעתו ורשעתו אשר דברתי עליו רוצה לומר אשר גזרתי בעבורו להענישו אז כהשתנותו בעצמו תשתנה הגזרה ונחמתי על הרעה והעונש אשר חשבתי לעשות לו, (ט) וכן בהפך שפעם אדבר ואגזור על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע להטיב לו כפי מעשיו, (י) ואם הוא נתחרט מדרכיו הטובים ועשה הרע בעיני והרע הוא לבלתי שמוע בקולי אז כהשתנות ענינו תשתנה הגזרה ג"כ, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו ואין הפרש בין אומרו אשר חשבתי ובין אומרו אשר אמרתי, (יא) וכיון שהדבר כן אתה הנביא אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם רוצה לומר ואל יושבי ירושלם, בשמי הן אמת שאנכי יוצר עליכם רעה כלומר אני מצייר בדעתי הרעה אשר אביא עליכם, כי מפני שהוא משלו ביוצר לכן אמר יוצר עליכם רעה, ופירש אותו באומרו וחושב עליכם מחשבה שהיא הרעה שזכר, אבל הדבר בידכם לתקנו ולהסירו שובו נא איש מדרכו הרעה והטיבו מעלליכם כי בהשתנות מעשיכם תשתנה גזרתי מרעה לטובה ככלי היוצר, (יב) והודיעו השם שהם יהיו כ"כ סרבנים כי כאשר יאמר הנביא לה' זה הם יאמרו לו נואש כלומר נואש לבנו מהלוך עוד אחרי ה', אבל אחרי מחשבותינו נלך וכל איש ממנו שרירות לבו הרע יעשה.

ואמנם בהיתר השאלה הא' משאלות הנבואה הזאת אומר שמה שאחז"ל (ברכות ז, א) כל ייעוד שיצא מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר אין התנאי ההוא שלא יעבוד ע"ז או שלא ישפוך דמים ויעשה שאר העבירות כי הנה האל יתיעד לאבות לתת לבני ה' את הארץ ושישבו בה לנצח אבל בהיותם רעים וחטאים לה' מאד יאבדו את הארץ ויסחו רשעים ממנה, אבל התנאי ההוא שלא יהיה בה עבירה כמו שהוכיחו מאמרו יתברך למשה (שמות לב, י) הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול שמשה רבנו לא שמר התנאי והתחנן והתפלל על ישראל, ולכן חסר היעוד לפי שהתנאי שלא שמר לא היה בו חטא ולא פשע ולכן בניו רבו למעלה, הנה אם כן מה יאמר כאן רגע אדבר לבנות וכו' אינו כנגד המדה שאחז"ל, והותרה בזה השאלה הא'.

ואמנם במה יבחן הנביא אם היו היעוד הטוב והרע חוזרים בתשובת המקבלים כבר דברו בו הרבה אחרונים חז"ל, וה"ר משה בן מיימון בפתיחתו לפירוש המשנה כתב שהיתה הבחינה לא ביעודים הרעים שחוזרים וחנון ורחום ה' ונחם על הרעה כמו שהיה בנינוה אלא בטובים שאינם חוזרים, ופירש רגע אדבר שנאמר כאן לבנות וכו' שידבר אל לבו יתברך לא באמצעות נביא שלוח כי אז לא יחזור מהיעוד הטוב, אמנם אמרו רגע אדבר לנתוש ולנתוץ יסבול שיפורש גם שיהיה ע"י נביא שלוח ובזה יבדל היעוד הטוב מיעוד הרע, ואמנם הרלב"ג שם הבדל בין הטוב המגיע מפאת המערכה אל הטוב מפאת ההשגחה ושהיתה בחינת הנביא ביעוד הטוב אשר מהמערכ' לא כאשר הוא מההשגחה, וכמה ב' הדעות האלה רחוקים מכוונת הפסוקים ודברי התורה, וכבר הקשה עליהם ה"ר חסדאי במ"ב כ"ד מספרו אור ה', ומה שחשב הוא בתשובת זה הוא שכאשר הנביא יהיה מיעד להבחין נבואתו ביעודים יתקיימו עכ"פ הן לטוב הן לרע וכמ"ש בתורה (דברים יח, כב) אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' שלא הבדיל בין יעוד רע ליעוד טוב לפי שהקב"ה מקים דבר עבדו ועצת מלאכו ישלים, ושלא היה הדבור לירמיהו באומרו רגע אדבר ורגע אדבר בענין בחינת הנביא כי אז לא יחזרו היעודים אלא אחר היות הנביא נבחן ומוחזק כיונה אז לענין העם תתקיים הנבואה הזאת, וגם זה איננו שוה לי כי אע"פ שיהיה לענין בחינת הנביא למה זה בהיותו מיעד יעוד טוב או רע על איש או עם אם עשה תשובה האיש או העם ההוא לא תועיל לו תשובתו, ומפני בחינת הנביא ינעול השם דלתי התשובה מהשב אליו בכל לבבו, ולכן היה דעתי בדרוש הזה שלא היה נבחן הנביא ביעודים טובים ולא רעים לאיש ולא לעם אבל היתה בחינתו במעשה הנסים והנפלאות בשנוי המנהג הטבעי, ויש לנו בזה בנין אב מאדון הנביאים שעשה בחינתו כן שנאמר (שמות ד, ל) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם, ועל זה אמר התורה אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדברו ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה', שדיבר ויעד על המופת אשר יעשה לעיניהם, ואין לך שתאמר שאיך תהיה בזה הבחינה, והנה אפשר שיעשה המעשים ההם בלהט ובכישוף כמו שעשו חרטומי מצרים כי הנה תהיה הבחינה אמתית כמו שהיתה שם בהרבו' הנפלאות עד שלא יעשום המכשפים והחרטומים כמותם, והנה בייעודים העתידים גם כן אפשר שיפול הספק אם נודע מאת החוזים בכוכבים או על ידי שדים הנה אם כן מה שנאמר כאן לירמיהו רגע אדבר ורגע אדבר אינו סותר לענין בחינת הנביא. והותרה בה השאלה השנית: