אברבנאל על ירמיהו יז:טו

הנה המה אומרים אלי איה דבר ה' וגומר עד סוף הנבואה. זכר הנביא מרשעת אנשי דורו שהיו אומרים אליו איה דבר ה' רוצה לומר הדבר אשר דברת מביאת הכשדיים להחריב את ירושלם יבא נא לא שהיו חפצים שיבוא הגלות אלא מפני שלא היו מאמינים בנבואתו היו אומרים לו כמלעיגים יבא נא ע"ד מה שאמר ישעיהו (ישעיה ה, יט) האומרים ימהר יחישה מעשהו למען תצדק ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה, (טז) ועל זה אמר ואני לא אצתי מרועה אחריך רוצה לומר לא בקשתי אני במהירות מעלת הנבואה ממך ויום אנוש לא התאויתי רוצה לומר הגלות ההוא אשר עליו אמרו יבואו נא שהוא באמת יום אנוש אני לא התאותי אותו, אבל בהפך שאתה ידעת מוצא שפתי ונכח פניך היה והוא התפילה שהיה מתפלל לפניו לבטל גזרת החרבן והגלות, (יז) וכיון שהם משלמים אותי רעה תחת טובה אל תהיה לי למחתה אבל יהיו הם למחתה ביום רעה, (יח) ויבושו רודפי ואל אבושה אני וזה יהיה כשתביא עליהם יום הרעה שהוא הגלות שהם לועגים ממנו באומרם יבא נא כיון שהם שואלים אותו, ואומרו ומשנה שברון שברם פירו' שבר על שבר יהיה שברם הבא עליהם, (יט) וכדי לפרסם רוע מעשיהם זכר מה שצוהו ה' שיעמוד בשער בני העם והוא שער בית המקדש שבו היו נכנסים מלכי יהודה כי הם הראויים להיות על שמירת השבת. ויש מפרשים זה על שער העיר ששם צוה שלא יוציאו משא ביום השבת לפי שהיו מכניסים ויוצאים בשבת עם משא באותם השערים ולא הזהירם אלא בהכנסה והוצאה דרך השערים חוץ לעיר לפי שבתוך העיר לא היו חייבים בו כי היה ירושלם דלתותיה נעולות בלילה ואין חייבין עליה משום רשות הרבים, (כא) ולכן אמר כנגד ההכנסה אל העיר ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם כי זה הוא במכניסים משא, (כב) וכנגד ההוצאה אמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת רוצה לומר מחוץ לעיר כמו שאמר, והנה הזהיר ראשונה על ההכנסה וההבאה מחוץ לעיר ועליה שנה ושלש בפרשה ולא בהוצאה לפי שהוא היותר נהוג בכרכים הגדולים שכל בני העיירות באים בכל יום למכור הדברים הצריכים ומעט מזעיר הוא מה שיצא לחוץ מהעיר, וכן בספר עזרא כשהיה מוכיח נחמיה אותם על זה אמר (נחמיה יג, יט) ומנעורי העמדתי על השערים לא יבא משא ביום השבת ולא דבר מההוצאה, וכן הזכירם כאן על המלאכה שלא יעשו בשבת אבל יקדשוהו ואמר שכן צוה את אבותיהם, (כג) אבל הם רוצה לומר אבותיהם לא שמעו ולא לקחו מוסר האלקים, (כד) ולכן עתה היה מתרה בהם על ענין השבת כמו שהתרה על הע"ז לאמר אם שמוע תשמעון לקדש את יום השבת (כה) יהיה שכרכם שתתמיד מלכות בית דוד עליכם וישבה ירושלם בטח, (כז) ואם לא תשמעון יבער אש ה' בשערי ירושלם ואכלה ארמנות ירושלם מאין מכבה, ובזה נעשה להם התראה אחרת על עון אחר ועם היות ביניהם עונות אחרים התרה על השבת ותלה בה חרבן בית המקדש ושריפתו להיותה מצוה תורה על חדוש העולם ויציאת מצרים, ואמרו חכמים ז"ל (שבת קיח, ב) כל המשמר את השבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, ומאמרו והצתי אש בשעריה דרשו דאין הדלקה מצויה אלא בבית שימצא בו חלול שבת (שם):