אברבנאל על ירמיהו יד:יט

המאוס מאסת את יהודה עד אוי לי אמי כי ילדתני עם היות שהקב"ה צוה לנביא שאל יתפלל בעד העם הזה לטובה הנה חזר הנביא להתפלל עליהם בפרשה הזאת כמו שאמר המאוס מאסת את יהודה וכו' ואין זה כנביא העובר על דברי נבואתו שחייב מיתה, וזה משתי בחינות, האחת, לפי שהש"י אמר אליו אל תתפלל בעד העם הזה לטובה, ואמר עוד כי יצומו איננו שומע אל רנתם לא אמר שלא ישמע אל רנתו כי אם אל רנתם, וכן אמר למעלה ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שומע בעת קראם אלי, ובעבור שבאלה השני פעמים שלל השמיעה מרנתם ולא מתפלת הנביא ורנתו לכן נשאר לנביא מקום לבקש עליהם וזו היא הבחינה האחד, ואמנם הבחינה הב' היא שהנה ירמיהו לא התפלל אבל טען טענות מפאת כבוד השם להעיר רחמיו על עמו כי הנה לא אמר סלח נא לעון העם הזה ולא כפר לעונות בני עמך כי זהו ענין התפלה במה שהיא תפלה אבל כעבד נאמן ואוהב טהר לב חושש לכבוד אדוניו אמר למעלה אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך וגומר, וכן אמר בכאן המאוס מאסת את יהודה רוצה לומר הלא אתה בחרת בשבט יהודה להיות ממנו שבט מלכות, גם בחרת בציון להשרות שם שכינתך, ועתה אע"פ שהדור הזה חטאים בנפשותם ראוי הוא שיגן בעדם זכות אבותיהם וזהו המאוס מאסת את יהודה להסיר ממנו שבט מלכות אם בציון געלה נפשך לסלק משם השכינה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא כלומר אע"פ שהיינו ראויים למכות לא היה ראוי שתהיה המכה כך שלא תקבל עוד מרפא, קוה לשלום ואין טוב כלומר אם היה מריבה בינך ובינם יבא שלום ינוחו על משכבותם כי עת המלחמה ועת שלום אבל עתה אין לנו כי אם קוה לשלום ואין טוב הלנצח תאכל האיבה והשנאה הזאת ולעת מרפא והנה בעתה כאלו אמר החולי במשפט בא כפי העונות אבל אחרי היסורין היה ראוי שיבא מרפא ואין הדבר כן אבל בהפך שלעת שהיינו מקוים המרפא נתחדשה הבעתה יותר, ולפי שאמר כל זה במשל הרופא עם רפואתו (כ) ביאר הנמשל בו ואמר ידענו ה' רשענו וכן ידענו עון אבותינו כי חטאנו לך, (כא) אבל עכ"ז אל תנאץ וכל זה אני אומר למען שמך כי אינני בזה מתפלל בעד העם הזה אלא טוען ויועץ בעבור כבוד שמך לא בעבורם אלא כדי שלא תנבל כסא כבודך ולכן זכור ואל תפר בריתך אתנו הברית שהיה לך עם אבותינו אל תפר אותו עמנו היום.