אברבנאל על ירמיהו יד:יג

ואומר אהה אדני ה' הנה הנביאים אומרים להם וכו' עד המאוס מאסת את יהודה. השיב הנביא על דברי השם אין ראוי לתת אשם על ישראל לפי שהנביאים מנבאים אליהם בשמך שלא יראו מהחרב ושרעב לא יהיה אבל שלום אמת כלומר שלום באמת יהיה לכם במקום הזה ירושלם, וא"כ הנביאים הם הראויים לעונש לא ישראל וע"ז (יד) השיבו הש"י שקר הנביאים נבאים בשמי רוצה לומר בשקר וכזב נבאים הנביאים בשמי לפי שלא שלחתים בשליחותי ולא צויתי אותם לדבר אל העם ולא דברתי אליהם דבר מבלי שליחות ולכן אינם נבאים ואין ענינם נבואה כי אם חזון שקר נבואה רוצה לומר כוזבת לפי שאינה אלא הרכבות דמיוניות מבלי שפע הנבדל כלל והוא הנקרא קסם והפועל אותו קוסם, וי"מ קוסם על החוזים בכוכבים ונכון הוא, והתבונן אומרו חזון שקר וקסם ואליל ותרמית לבם המה מתנבאים להם כי הנה רצה בזה לומר שהיו בהם נביאי השקר בד' דרכים. מהם היו מדומים ובהשתקעם בדמיון יחשבו שהם מתנבאים ולכן אמר חזון שוא, ומהם היו חוזים בכוכבים ומה שהיו מנחשים באותה חכמה יכנו אותו בשם נבואה ועליו אמר וקסם, ומהם היו בעלי פסילים ותרפים והיו אומרים שנחש ינחשו בהם ויאמרו שהיא נבואה מהשם ית' ועל זה אמר ואליל, ומהם במרמה ותחבולה היו אומרים הדברים כאשר ירצו וכרצון השומעים כדי להפיק רצונם ויאמרו שהם דברי ה' להיותם נביאים וע"ז אמר ותרמית לבם, ועל ארבעתם אמר המה מתנבאים להם, (טו) אבל הנביאים האלה המדברים כן וגם כן השומעים להם כלם יקבלו ענשם כי הנה אותם הנביאים יהיה מאיזה מאלה הדרכים שיהיה כיון שמדברים בשמי בהיות שלא שלחתים בחרב וברעב יתמו, והנה לא זכר בענשם הדבר לפי שנתן הנביא בשם הקדוש ברוך הוא אמר לדוד שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך וזכר החרב והרעב והדבר ודוד משיח ה' בחר בדבר כי היא היקרה בעיני ה' וכן אמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב' כד, יד), ולהיות הדבר מות יקרה ומבלי צער הרבה לכן לא הגביל עונש נביאי השקר כי אם בחרב וברעב, (טז) ואמנם העם אשר המה נבאים להם ושומעים דבריהם אמר שיהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחרב ובזה האופן אשפוך עליהם את רעתם, כי הנה אין התנצלות לעם הזה עם הנביאים כיון שהיו קוראים אותם לעבוד ע"ז ומן הידוע היה שהיו חייבי מיתה הם ונביאי שקר גם שנביאי האמת היו מנבאים להם ולא שומעים להם ולמה היו א"כ שומעים את דברי נביאי השקר, (יז) ומפני שלא יחשבו ישראל שהיה ירמיהו מכביד בייעודיו הרעים לשנאתו אותם לכן צוה השם אותו שיאמר אל ישראל את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה רוצה לומר אל תחשבו שאני מגזים בייעודים האלה ושמח בהם אבל הוא בהפך כי עליהם תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה לפי שרואה אני בנבואתי כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד רוצה לומר השבר שיבא עליהם יהיה גדול ומכתם מכאבת ונחלה מאד, כי לפי שהיתה בית יהודה מיוחדת להנהגת הש"י ואין עמו אל נכר קראה בתולת בת עמי שהיתה כבתולה שלא ידע איש אותה, (יח) ושיודיעם שהיה רואה בנבואתו כל כך מהרעה עד שידמה לו שאם יצא השדה הנה שם חללי חרב מאותם שיהרגו האויבים, ואם יכנס בעיר ימצא תחלואי רעב, ואמר שראה אותם חולים ולא מתים לפי שבחרב האויב יהרגו בפתע פתאום אמנם ברעב לא ימותו האנשים תכף כי אם מעט מעט ולכן קראם תחלואי רעב, ואומרו כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו הוא נתינת טעם למה שאמר למעלה מעונש הנביאים ועונש השומעים את דבריהם לומר שהיה ענשם כל כך גדול כי לא לבד עובדי העבודה זרה עצמם אבל גם הנביא מנביאי השקר גם כהן מאותם שאמר עליהם הכהנים לא אמרו איה ה' סחרו אל ארץ רוצה לומר סבבו את כל ארץ יהודה כי היו הולכים מעיר אל עיר לנבא שקרים והכהן להחזיקם בטענותיו, וכל זה בשקר וכזב כי הם לא ידעו לא דבר ה' ורצונו ולא דבר מתורתו, כי הנה מלת סחרו הוא מענין סבוב כמו לבי סחרחר (תהלים לח, יא) שהלב מתהפך מצד אל צד במחשבותיו ולכן נקרא התגר סוחר ומעשהו סחורה לפי שענינו לחזור ולסבוב בארץ מפה ומפה לקנות ולמכור דבר ממלאכתו: