אברבנאל על ירמיהו יא:יח

ויהו - ה הודיעני ואדעה וכו' עד צדיק אתה ה' כי אריב אליך. כתב הרד"ק בשם אביו שהקב"ה גילה לירמיהו במקום הזה שאנשי עירו ענתות היו חושבים עליו מחשבות להמיתו בסם המות ושע"ז אמר אז הראיתני מעלליהם, ומאשר לא נזכר דבר מזה בכתוב נ"ל לפרש שהיו אנשי דורו ואנשי ענתות עירו בפרט שונאים אותו ומתרעמים נגדו למה שהיה מנבא עליהם רעה ולכן התנצל הנביא באומרו אם אני מנבא להם רעות אינם לשנאתי אותם ואינם מלבי אבל השי"ת הודיעני כ"ז ואדעה כי אני יודע מהעתיד להיות מה שהודיעני השם ואם אני מוכיחם על רוע מעשיהם אי"ז אלא שאתה אלקי הראיתני מעלליהם הרעים ואין בי ע"ז עון ואשם, (יט) כי אני ככבש וכאלוף שהוא השור אשר יובל כ"א מהם לטבוח מבלי שידע דבר, או יהיה אלוף תואר לכבש כמו כבש נבחר כאלוף תימן (בראשית לו, טו) כן הקב"ה מוליך אותי להודיעני הדברים כרצונו ואינם מדעתי ולא הייתי אני יודע כי בעבור זה רשעי הדור עלי חשבו מחשבות לאמר נשחיתה עץ בלחמו והוא הנביא כלומר נשחיתהו ונמיתהו עם כל נבואתו באופן שיכרת מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד, וקראהו עץ לפי שהיה מוכיח ויועץ חרשים וארץ חיים הוא העוה"ז, או כוונו לא"י שימות ויפרד ויצא ממנה, (כ) ובאמת שלא יהיה כמחשבותם. כי אתה ה' שופט צדק ובוחן כליות ולב תראני בחיי נקמתך מהם שתנקום נקמתך ממה שעברו על מצותיך ואראה אני אותה הנקמה קודם שאמות כי אליך גליתי את ריבי ואיני רוצה להוכיחם ע"ז אבל לפני אלקי גליתי את ריבי עמהם והוא ידין את משפטי, (כא) ולכן בעבור זה בא דבר ה' על אנשי ענתות ר"ל לא תתרעם משאר העם כי אני בוחן כליות ולב ויודע שלא חשבו עליך המחשבות אשר אמרת אלא אנשי ענתות עירך והם מבקשים את נפשך כדי שלא תנבא בשם ה', (כב) ולכן יהיה מעונשם שכל בחוריהם ימותו בחרב במלחמה ובניהם ובנותיהם הקטנים ימותו ברעב, (כג) ושלא ישאר מהם אדם שילך בגלות כי שארית לא תהיה להם לפי שאביא רעה מופלגת על אנשי ענתות יותר מבשאר ערי יהודה ובנימין נאם ה', וזה הוא בשורת הדין הם חשבו להרגו בהיותם קרוביו ושכניו מכל שאר בני יהודה יהיה מעונשם שלא ישאר מהם שארית שלא ימות כמו שהם חשבו על ירמיהו להרגו, האמנם בספר עזרא מצאנו ששבו מבבל אנשי ענתות ולכן אחז"ל שנגזרה עליהם גזרה זו אבל שבו בתשובה אח"כ ולא נשאר מהם שארית, ואמר שנת פקודתם על שנת י"ט לנבוכדנצר שאז פקד הקב"ה עון בית יהודה וענשם: