אברבנאל על ירמיהו יא:טז

ואמנם אומרו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך פירשוהו המפרשים על ישראל ויהודה וכפי סגנון הפרשה נ"ל לפרשו על בית המקדש כי מפני שאמר מה לידידי בביתי דיבר כנגד הבית ואמר כשהיו ישראל ויהודה עושים רצוני ומצותי היה הבית האלהי כמו הזית הרענן שפריו יפה ותארו יפה, והמשילו לזית שבדשנו ושמנו יכבדו אלקים ואנשים, אבל עתה לקול המולה גדולה שהיא המיית חיל הכשדים הבאים על ירושלם והוא לשון כקול מחנה הצית והבעיר ה' הנזכר אש עליה רוצה לומר על הבית שזכר ולא יהיה עוד כזית רענן יפה פרי תואר, או יהיה עליה מלשון עלים כי בעבור שהמשיל הבית לזית רענן אמר שהצית והבעיר הקדוש ברוך הוא אש בעלים שלה, וכן האויבים רעו וישברו דליותיו שהם ענפיו, וזכר בה העלים והענפים לרמוז אל עושר הבית וכבודו בעלים ואל כליו המקודשים בדליות, (יז) ואומרו וה' צבאות הנוטע אותך רוצה לומר שהאל שבנה הבית הזה והשכין שכינתו בתוכה הוא עצמו דיבר עליה רעה כי לא היה חרבנה מכח הכשדים וממשלתם כי אם בגזרת אלהית, וזה לא לחטאת המקדש וחסרונו אלא בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה אשר עשו להכעיסני לקטר לבעל כי בסבת כולם נחרב הבית, ותכלית זה המאמר וסופו מורה שלא אמר זית רענן על ישראל אלא על בית ה':