אברבנאל על ירמיהו יב:א

צדיק אתה ה' כי אריב אליך וכו' עד עזבתי את ביתי נטשתי. אמר הנביא ידעתי ה' ידעתי כי צדיק אתה וישר משפטיך, ועם היות שאני אריב אליך אני מודה קודם כל דברי כי צדיק אתה ה' אבל עכ"ז משפטים אדבר אותך ר"ל הטענות הגוברות בדבר המשפט אדבר אותם לפניך לדעת סבתם לא להיותי מסופק אם אתה צדיק בדיניך, והנה המשפטים הם מדוע דרך רשעים צלחה וגם בזה נתדמה ירמיהו למרע"ה כי הוא שאל ממנו יתברך הודיעני נא את דרכיך וגם ירמיהו שאל ע"ז מדוע דרך רשעים צלחה ולא אמר זה על הרשעים שהיו בדורו כמ"ש ה"ר דוד קמחי אלא על נבוכדנצר וחיל הכשדים שראה אותם הנביא מצליחים במעשיהם וכובשים כל מלכיות, (ב) ואמר נטעתם גם שורשו לפי שלא היה נבוכד נצר בן מלך ולא ירש המלכות מאבותיו אבל הוא קם מעצמו וכאילו השם נטעו ומיד שורש בארץ גזעו ולכן בגידולם גם עשו פרי בנים ובני בנים יורשים מלכותו, ואף על פי שהם מראים עצמם בעלי משפט וצדקה ויראים את האל עושה שמים וארץ הוא מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה מכליותיהם כי אין במחשבותיהם יראת שמים בדבר מן הדברים כמו שימצא פעמים רבות בחסידי אומות העולם, (ג) ואין לך שתאמר שמה שיש במחשבותיהם ולבותם הוא נעלם ממך כי אתה ה' ידעתני תראני ובחנת לבי, ולא אמר הנביא זה על עצמו בלבד אלא כאומר אתה רואה מחשבות ולב כל אדם ואני מכיר זה בעצמי ולכן ה' אלקים אל תתן הצלחה לכשדיים הרשעים האלה התקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הרגה שיהרגו כולם, והתקם כמו העתיקם על דרך אומרו התקינו אותם מן העיר כלומר העתיקם מהצלחתם לטבחה ולהרג, ולפי שהיו המשפטים האלה שהיה מדבר הנביא על ענין נבוכדנצר, לכן השיבו יתברך עם רשעת ישראל ומעשיהם הרעים שהקיא אותם הארץ ושלכן היתה הצלחת נבוכד נצר כדי שיהיה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא וכלי מפצו להעניש בו את ישראל, והנה תשובת הש"י התחיל באומרו (ד) עד מתי תאבל הארץ רוצה לומר האם היית רוצה שאמתין עוד לדור הרע הזה בהשחתת הארץ אשר בידיהם עד מתי תהיה הארץ הקדושה אבלה, ועשב כל השדה ייבש בסבת רשעת יושבי בה עד שבסבת עונותיהם ופשעיהם אף הבהמות ועוף השמים ספו תמו כי לא תרבינה הבהמות בארצם מפני קללת פשעיהם באומרם שאני איני רואה אחריתם ולא צופה מעשיהם אם כן בעבור פשעם להוציא הארץ מידיהם הוצרך שיצלח נבוכדנצר ויבא לכובשה.

ולפי שירמיהו לא היה עדיין מכיר בפועל רשעת בני יהודה וירושלם הביא לו הקב"ה משל מענין עצמו עם קרוביו אנשי ענתות ואמר (ה) כי את רגלים רצת וילאוך רוצה לומר אם עם אנשי ענתות שהם שכניך וקרוביך התחברת לרוץ עמהם כדרך האנשים הרצים לראות מי הוא היותר קל מהם וילאוך ופחדת מרשעתם שהיו רוצים להרגך איך תתחרה את הסוסים שהם אנשי ירושל' המלך והשרים כשתתחבר אליהם כי הנה באמת תכיר ברשעתם כפלי כפלים מבני ענתות, ואומרו ובארץ שלום אתה בוטח פרש"י כי את רגלים רצת וילאוך וזה בארץ שלום אשר אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. ולי נראה שהוא בתמיה' כי הוא לא היה בוטח שם אבל אמר ובארץ שלום שהוא ענתות אתה בוטח באמת אינך בוטח שם ואם כן איך תעשה בטחון בגאון הירדן ששם מעונות אריות והררי נמרים, (ו) וביאר לו המשל באומרו כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך קראו אחריך מלא שהוא קבוץ אנשים להרגך, או נאמר שרצה במלא דברים רעים כמו שת"י, ובל תאמן בם כי ידברו אליך טובות ומשם תקח ראייה לרשעת כל העם הזה שבעבורו יבא נבוכד נצר עליהם ולכן הוא מצליח במעשיו כדי שיענשו על ידו במשפט אלקי, והמשיך פרשת עזבתי את ביתי אשר יספר בה הרעות והחרבן איך יהיה, ואחריה הביא פרשת כה אמר ה' על כל שכני הרעים נוגעים בנחלה אשר הנחלתי וכו' שייעד בו חרבן נבוכד נצר על אשר הרע לישראל כמו שיתבאר, ובזה כולו נשלמה תשובת המשפטים ששאל הנביא והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה הרביעית: