אברבנאל על ירמיהו א:יא

ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה רואה ירמיהו וגומר עד ויהי דבר ה' אלי שנית, ראיתי להעירך בכאן על עיקר אחד גדול בעניני הנבואה כפי עיוני בה, והוא שהצרות הנראות בנבואה אינם כולם בדרך אחד כי הנה בהיות השפע האלקי על שכל הנביא פעמים כחו המדמה בהיותו מושפע משכל יגשים הדבר המושג אליו ויעשה בו משל וצורה, והצורות האלה שהם מפעל כח הנביא ודמיונו יוחסו אליו ועליהם אמר ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרבתי וביד הנביאים אדמה (הושע יב, יא) שהשפע אשר כינה בשם חזון הוא מאת האלקים אמנם יקרה שביד הנביאים יעשו עליו דמיונות, וזהו ענין צורות המראות ששיער בו הרב המורה, ופעמים היה הקדוש ברוך הוא מרשים ומראה בנפש הנביא ודמיונו צורות ידועות בציור מוגבל כפי מה שיאות לרמוז על דבר מהדברים והצורות אשר כאלה לא יוחסו לנביא כי אינם מהרכבות דמיונו אבל יוחסו להש"י שהוא סבת התרשמותם שמה, ועל כיוצא בזה אמר ישעיהו עליו השלו' (ישעיה כא, י) מדושתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם, ועמוס ושאר נביאים אמרו (עמוס ז, א) כה הראני ה', להגיד שברצונו ובמאמרו יגיעו אליו הצורות ההם ומפני שהש"י השפיע על ירמיהו בנבואתו זאת שפע שכליי וירמיהו בכח דמיונו הגשימו והמשילו לכן שאלו יתברך מה אתה רואה ירמיהו רוצה לומר מה הדמיון וההמשל אשר עשית בדמיונך במה שהשפעת על שכלך, והוא השיבו מקל שוקד אני רואה לא אמר עץ אלא מקל והוא המיוחס להעניש את הרשעים וכמו שאמרו חכמים ז"ל (סנהדרין ז, ב) מקל ורצועה ייאמר מה שראיתי אני ודמיתי בכוחי המדמה הוא שיבא מקל להכות את הרשעים ויהיה שוקד ומהיר במעשהו, (יב) ואז אמר לו היטבת לראות רוצה לומר דמוי הגון ונאה כפי השפע עשית כי שוקד אני על דברי אשר דברתי על העם הזה לעשותו, ומדרש אגדה השקד הזה משעת הנצתו עד גמר פירותיו כ"א יום כמנין הימים שמן י"ז בתמוז שבו הובקעה העיר לט' באב שבו נשרף הבית. והמפרשים פירשו מה אתה רואה ירמיהו שהראהו הש"י המקל עץ יבש בלי עלים ובלי פרחים, וששאל אותו מה אתה רואה כלומר האם אתה מכיר העץ הזה והוא הכיר בו שהיה עץ שקדים וזהו מקל שקד אני רואה, ועליו אמר לו הש"י היטבת לראות שמבלי עלים ופרחים הכרת שהיה המקל משקדים ותדע לך למה הראתי לך זה לפי ששוקד אני על דברי ויעודי שדברתי להחריב ירושלם לעשותו כי כמו שעץ השקד ממהר להוציא פרח מכל העצים כן דברי יבא מהרה עליהם, וכפי כל אחד מהפירושים הותרה השאלה החמישית, והנה באה הנבואה הזאת לירמיהו לפי שתמיד היה ספק אצלו למה ישלחהו עתה השם בשליחות הזה בנערותו והיה יותר טוב שימתין מעט עד שיגדל ויהיה לאיש ואז יעשה שליחות מפני זה הוצרך להראות לו מהירות הענין ותכיפותו ושלא יסבול העכוב וההמתנה כלל אבל שילך מיד: