אברבנאל על ירמיהו א:יג

ויהי דבר ה' אלי שנית לאמר מה אתה רואה ואומר סיר נפוח וגומר עד ויהי דבר ה' אלי הלוך וקראת. הנה ירמיהו כששמע ייעוד הרע הזה וראה מהירות בואו והגעתו נכספה וגם כלתה נפשו לדעת מי הוא זה ואי זה הוא הצר הצורר אשר יבא להשחית ירושלם, ולכן באה לו הנבואה הזאת להודיעו שמצפון תפתח הרעה והנה קראה הכתוב שנית עם היותה שלישית מהנבואות האלה לפי שהראשונה מהמה היה לו בענין נערותו כמו שפירשתי. והאחרונה תהיה בנחמת העם כמו שיתבאר, אמנם שתי הנבואות האמצעיות מהמקל שקד וסיר נפוח היו בחרבן ירושלם ולכן קרא הנבואה הזאת שנית כי היא היתה שנית בייעוד הרע ההוא כי לא נקרא שנית במספר הנבואות כי אם בהודעת החרבן, ולפי שהצורה הזאת היתה גם כן מדומת מכח דמיון הנביא לכן שאלו הש"י עליה ג"כ מה אתה רואה כמו שפי' למעל', והנביא השיבו סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה וראוי לדקדק בפסוק הזה ד' דברים. הראשונה, למה אמר סיר נפוח והיה ראוי שיאמר נופח על דרך נופח באש פחם. והשני, באומרו ופניו כי הנה אין לסיר פנים, והרב ר' דוד קמחי כתב שענין נפוח כמו רותח כדברי רבינו שלמה ושפני הסיר הם פני השפתים או הכירה ששופתין עליה הקדרה ואין לדבריו הכרח כלל. והג', אומרו ופניו מפני צפונ' והי' ראוי שיאמר אל פני צפונ' לא מפני. והד', בתשובת השם מצפון תפתח הרעה והיה ראוי שיאמר תבוא לא תפתח כאלו הפתיחה תבוא משם והתשלום מדרום או מצד אחר, והרד"ק כתב שתפתח הוא מענין התרה כמו ויפתח הגמלים כאלו היתה הרעה קשורה עד הנה ועתה תהיה מותרת לבוא על ישראל ואינו נכון.

והנ"ל בכל זה הוא שאין הנפיחה רתיחה כי אנחנו נאמר נאד נפוח ולא יהיה רותח אבל הנפיחה היא ההתנשבות ברוח והנה כאשר יושם הסיר על האש כדי שתתבשל מהרה הקודחי אש מאזרי זיקות ינפחו שמה בכלים המביאים האויר כדי שיכנס האויר באש ויתרב' האש ויבער במהרה ותתבשל הסיר מיד ותהי' לאכלה, והנה הסיר שראה ירמיהו היה משל לירושלם כי כמו שהסיר בעבור המאכל שבה יאספו עליה האוכלים ככה יאספו האויבים על ירושלם לאכול את יעקב, וכן המשיל יחזקאל את ירושלם בסיר ואמר (יחזקאל כד, ג) שפות הסיר שפות, וראה ירמיהו אותו סיר נפוח רוצה לומר שהיו אנשים מנפחים אותו להבעיר את הבערה ולהדליק את האש ולכן היתה סיר נפוח בחזקה, ואמר בסיר לשון פנים ופניו מפני צפונה לאחת מב' סבות אם לפי שלשון פנים יאמר גם בדבר שאין בו רוח חיים לצד הקודם והיות' נגלה ממנו כמו שנאמר במגלה והיא כתובה פנים ואחור ונאמר על פני האדמה על פני רקיע השמים אל מול פני המלחמה, והיו א"כ פני הסיר החלקים הקודמים והיותר נגלים ונראים ממנו שהם נפוחים מפני צפון כי משם היו קודחי אש מאזרי זיקו' כדי לנפוח את הסיר לאסוף עליה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ואם לפי שפנים יאמר פעמים רבות על הקודם בזמן וממנו לפנים הארץ יסדת (תהלים קב, כו), לפנים בישראל (שמואל א' ט, ט), יאמר הכתוב הזה ששתי פעמים תחרב ירושלם, ופניו רוצה לומר הפנים הראשונים והחרבן הקודם יהיה מפני צפון כלומר שיעברו עליה הבבלים ויחריבום, ובזה רמז שפעם אחרת תחרב לא מפני צפון כ"א מצד רומי שהיא מערבית לא"י, והנה לא אמר לו יתברך לירמיהו בזה היטבת לראות כאשר אמר על המקל שקד לפי שכבר נאמר לו בתחלת הנבואה הזאת שהיתה שנית רצה לומר דומה למה שלפניה בענין ההודעה ולכן בהיותו כבר יודע ענינה לא היה צריך לומר לו היטבת לראות, (יד) אבל א"ל מצפון תפתח הרעה רומז לבבל שהיא צפונית לא"י ומאשר אמר תפתח הודיע ששתי חרבנות יבואו על ירושלם א' ע"י הבבליים והוא הראשון והתחלה לכל רעה ואחת על ידי הרומיים שהיה תשלומה, ולפי שבבל פתחה ברעה לכן אמר יתברך מצפון תפתח הרעה, ואומרו על כל יושבי הארץ אפשר לפרשו על ירושלם וכל ערי יהודה ואפשר ג"כ לפרשו על כל האומות שהחריב נבוכד נצר כמו שיתבאר. וביאר איך תפתח הרעה מצפון באומרו (טו) כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה רוצה לומר אשים בלב המלכים ההם ושריהם למשפחותם שיבאו על ירושלם לשחתה כי כולם באו בעזרת נבוכדנצר, ועל המלכים ההם אמר ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם רוצה לומר שיצורו עליה ועל כל ערי יהודה, (טז) ועל בני יהודה אמר ודברתי משפטי אותם רוצה לומר אוכיחם על עונותיהם והדבור והתוכחה הוא שיחרימם ויגלם מארצם לפי שכל זה ראוי כפי גודל רשעתם אשר עזבוני ויקטרו לאלקים אחרים רוצה לומר שעזבו עבודת בית המקדש והלכו לעבוד אלקים אחרים, והוציא הקב"ה כלל ותולדה מכל הדברים האלה באומרו (יז) ואתה תאזור מתניך כלומר ואחרי שידעת הרעה העתידה לבוא ושלא תאחר ושהיא מצפון ראוי שבזריזות רב אע"פ שאתה נער תאזור מתניך וקמת ודברת אליהם את אשר אנכי אצוך ושאל תירא ואל תחת מפניהם כי אם לא תעשה כן אחתך ואפילך לפניהם, (יח) אמנם אם תאמין בדברי אני הנה נתתיך היום רוצה לומר היום הזה שאתה נער קטון נתתיך לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחשת לכל הארץ וזה להלחם בם כפי מדרגותיהם שהם למלכי יהודה ולשריה שהם אחרי המלכים לכהניה שהם אחרי השרים ולעם הארץ שהם היותר שפלים במדרגה, (יט) והנה זכרתי כולם לפי שכולם ילחמו אליך ועם כל זה לא יוכלו לך לפי שאתך אני נאם ה' להצילך מידם תחת אשר בטחת בי: