אברבנאל על ישעיהו ט:יג

ויכרת ה' מישראל ראש וזנב וגומר עד והוא לא כן ידמה, כבר הודעתיך במה שעבר, שהיה מנהג הנביאים לדבר נבואותיהם, פעמים בלשונם בעצמם, ופעם בלשון ודברי נביא אחר מאשר קדמום שראו דבריו, ובבוא השפע אליהם בכמו אותו ענין שבא לנביא האחר, יגידו אותו באותו לשון ודברים, או במקצתו ממה שדבר הנביא האחר, וכן תמצא בעמוס שהיה בימי ישעיהו, שהביא בנבואתו דברים דומים לדברי ישעיהו אלה, באותה פרשה שהתחיל (עמוס ד, א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן וגומר, שזכר שמה הרעות והעונשים שבאו על שמרון זה אחר זה, כדי להתרות בהם הקדוש ברוך הוא שישובו בתשובה, ולכן אמר שם (פסוק ו) וגם אני נתתי להם נקיון שינים בכל עריכם, וחוסר לחם בכל מקומותיכם ולא שבתם עדי נאם ה', מסכים למה שאמר כאן, והעם לא שב עד המכהו, עוד אמר שנית (פ' ז) וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם וגומר ולא שבתם עדי נאם ה', עוד אמר שלישית (פ' י) שלחתי בכם דבר וגומר ולא שבתם עדי נאם ה', עוד אמר (פ' יא) הפכתי בכם כמהפכת אלקים את סדום ואת עמורה ותהיו כאוד מוצל משרפה ולא שבתם עדי נאם ה'. הנך רואה שאמר שם ארבע פעמים ולא שבתם עדי נאם ה' על ארבעה מיני התראות שהיה מתרה בהם בעונשים זה אחר זה, והיה סוף הדברים (פ' יב) לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלקיך ישראל וגו', וחתם הדברים באומרו (ה, א - ב) שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נתשה על אדמתה ואין מקימה.

ובדרך הזה היה ענין ישעיהו כאן, שזכר ההתראות שהתרה הקדוש ברוך הוא לישראל, בעונשים שהביא עליהם זה אחר זה, כדי שישובו אליו ולא שבו, ולכן זכר גם כן במספר ארבעה ההתראות ההם, ובכל אחת מהן אמר, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. כי הנה בראשונה זכר, שהאויבים היו באים לאכול תבואותיהם מדי שנה בשנה, והיא ההתראה הראשונה, ועליה אמר ראשונה, בכל זאת לא שב אפו וגו' והיא דומה לאותה שאמר עמוס, וגם אנכי נתתי לכם נקיון שינים בכל עריכם וחוסר לחם, שהיה זה כלו מסיבת האויבים שהיו באים לאכול את תבואותיהם, אחר כך זכר ישעיהו ההתראה השנית והוא אומרו ויכרת ה' מישראל ראש וזנב כפה ואגמון ביום אחד, וכפה הוא הענף החזק, כמו שאמר (איוב טו, יב) וכפתו לא רעננה, והוא בכאן משל לגבורים מלכים ושלטונים, החופפים על העם ככפת העץ החופף בצלו, ואגמון הוא הגמי הגדל במים שזהו משל לחלושים, וביאר מה הרצון בראש אשר זכר, באומרו (יד):

שזקן ונשוא פנים הוא הראש, ופירש הזנב ואמר שזה היה הנביא המורה שקר שהיה מחניף את העם, ומבטיחם בשקר וכזב, ואמר שיכרות השם אותם, אם בדבר שבא בהם, ואם במלחמה על ידי האויבים, כי כל זה נכלל בזה המאמר.

וזכר למה היה העונש לזקנים ולנביאים, לפי שהיה ראוי להיות (טו) מאשרי העם הזה היו מתעים אותם, כלומר שבמקום שהיה ראוי לזקנים ונשואי הפנים ולנביאים להוכיח את העם, הם היו בהפך, שהיו מוליכים אותם בדרך לא טוב ומתעים אותם מהמעשים הטובים, ומפני זה היו מאושריו, שהם ההמון הלומדים מהם מבולעים, רוצה לומר נשחתים בכל מעשיהם, ולהיות כולם מבולעים ומושחתים מבלי למוד טוב, (טז) על כן, הש"י לא ישמח על הבחורים לתת להם הצלחה וטובה, והיו הולכים בשבי המלחמה לפי שלא יצליחו בה, וגם כן זכר, שלא ירחם על האלמנות ועל היתומים, כי היו מתים רבים מהם במגפה, לפי שכולם כקטון כגדול, היה חנף ומרע וכל פה מהם היה דובר נבלה, ועם כל העונש הזה, לא שב חרון אף ה' ועוד ידו נטויה להוסיף בעונשם, וההתראה השנית הזאת, ככה נוכל להסכים אותה עם ההתראה השלישית, שזכר עמוס באומרו שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא שבתם עדי נאם ה' רוצה לומר שבא עליהם דבר ושבי בבחוריהם, ובהיותם הולכים בדרך מצרים האויבים היו שורפים מחניהם מסכים לדברי ישעיהו. אחרי זה זכר ישעיהו בכאן ההתראה השלישית באומרו (יז) כי בערה כאש רשעה וגומר והיא כובד הרעב אשר בא על הארץ, אם מהעצר המטר ואם מסבה אחרת, ולזה אמר שהרשע והפשע בערה בהם, כאש המתלהב מהעצים הדקים אל העצים הגסים, והוא אומרו שמיר ושית תאכל, רוצה לומר שבראשונה תאכל השמיר והשית שהם הקוצים הדקים, ואחר כך ותצת, כלומר, ותבער בסבכי היער שהם העצים הגסים שהם התאבכו ונאחזו הסתבכות כל כך חזק ישרוף, שאף בגובה העצים העליונים היה העשן, והוא אומרו ויתאבכו גאות עשן. הנה בעבור היות הרשע כל כך מתפשט והולך וחולי מתדבק מזה לזה.