אברבנאל על ישעיהו ט:יח

לכן בעברת ה' צבאות נעתם ארץ, ואמנם הנמשל בהתאחזות האש בעצים יפרש הנביא אחר זה, והוא שאיש את רעהו לא יחמולו, אבל יגזלו זה לזה עד שישובו לגזול בניהם ובנותיהם, ואפרים למנשה שהיו אחים, וכולם לבני יהודה קרובים, וזהו הסתבכות הענפים והעצים שזכר, ומלת נעתם זרה אין כמוה במקרא, והענין חרבה כי כן תרגמו יונתן, ורש"י פירש כי בערה כאש רשעה רשעתם תבער בהם, ותאכל שמיר ושית שהם המורדים והפושעים, יבער האש ותצת בסבכי היער רוצה לומר בדלת העם, ויתאבכו גאות עשן שגאות העם העולה כעשן, כולו יסתבך באש, ופירוש נעתם ארץ, כאלו אמר נגזר, או נתך והגיע לארץ, וכלל הענין שידונו כלם בחום שורף מן השמים, ובהעדר המטר המקרר והמלחלח לארץ, על דרך מה שאמר בקללות אחרונות (דברים כח, כד) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר, מן השמים ירד עליך עד השמדך, ולכן אמר כאן הנביא:

ויהי העם כמאכולת אש, רוצה לומר שיהיה העם ההוא כמאכולת אש, כי בהעצר המטר היה השמש שורף כל הארץ, ולכן איש אל אחיו לא יחמולו, כי בצרת הרעב לא היו חומלים איש לאחיו. (יט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו, רוצה לומר ויגזור האדם לצאת מארצו ולנסות אנה ואנה, אם לצד ימין ולא ימצא מנוח כי אם רעב, ואם לצד שמאל וגם שם לא ישבעו, עד שאיש בשר זרועו יאכלו וכמו שאמר מיעד רע, (ויקרא כו, כט) ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו, ושמפני זה יתעוררו אלו על אלו לגזול כדי לאכול.