אברבנאל על ישעיהו ח:ה

ויוסף ה' דבר אלי עוד לאמר וגו' עד כי כה אמר ה' בחזקת היד, אחרי שנתן הביאור בתשועה הראשונה, שיושיע השם את בני יהודה מיד רצין ובן רמליהו, ויקח נקמתן מהם וממלכות ארם וממלכות ישראל הביא גם כן הביאור מהתשועה השנית שיושיעם זה, מיד סנחריב מלך אשור ונקמתם ממנו, וראה הנביא להתיר ספק ראשון, והיא: כי אם היתה ביאת סנחריב על ירושלם בהשגחת השם, וכי הוא העיר את רוחו על זה, כמו שאמר: ישרוק השם לזבוב ולדבורה, למה היה אם כן הדבר הזה שהעיר השם את רוחו לבא שמה, אם לא היה רצונו לתת את ירושלם בידו, כל שכן בהיות חזקיהו צדיק מושל ביראת אלקים, ועמו אנשי חיל יראי אלקים, וכמו שאמרו חכמים ז"ל (סנהדרין צד, ב) כי בדורו לא נמצא אדם שלא יהיה בקי בהלכות טומאה וטהרה, ואחר שזה כן למה באה עליהם הצרה הזאת, ויותר טוב היה שלא יבואו לידי חולי משיהיו חולים ואח"כ מתרפאים. וכדי להתיר הספק הזה, (ו) אמר יתברך לנביא יען כי מאס העם הזה את מי השילוח, רוצה לומר שעם יהודה היו מואסים את מי השילוח, והוא נהר גיחון הסמוך לירושלם, ונקרא שילוח לפי שממנו היו משתלחים המים לגנות ולפרדסים, והיו מי הנהר ההוא הולכים לאט וזה היה משל לחזקיהו שהיה ענו ושפל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ועם יהודה היו מואסים אותו על זה והיו חפצים שימלוך עליהם רצין או פקח בן רמליהו, וכמו שאמרו חכמים זכרם לברכה (סנהדרין כו, א) על שבנא וסיעתו, שהיו בוחרים למרוד בחזקיהו, והיו מואסים אותו (שם צד, ב) על שלא היה אוכל כדרך המלכים בגאוה וגאון, אלא ליטרא אחת של ירק ועוסק בתורה, לקיים מה שנאמר (משלי יג, כה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ופקח בן רמליהו היה אוכל ארבעים גוזלות בקינוח סעודה. וזהו אומרו:

יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, שהוא משל לחזקיהו הענו ומשוש את רצין ובן רמליהו, רוצה לומר שהיה ששים וחפצים שימלכו עליהם אותם הרשעים, הנה בעבור זה גזר יתברך (ז) ואמר הנני מביא עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור, רוצה לומר שימדדם מדה כנגד מדה, הם מאסו המים ההולכים לאט וחפצים במים עצומים לכן אביא עליהם מי הנהר העצומים ההולכים במרוצה חזקה וזהו כנגד תקפם, והרבים כנגד כמותם, וביאר הנמשל בזה, והוא אומרו:

את מלך אשור ואת כל כבודו, וזכר שהמים ההם לא ישקו בם מעט הנה הגנות והפרדסים כמו השילוח, אבל יעלה על כל אפיקיו וילך על כל גדותיו, והוא משל לערי הפרזות ולערים הבצורות.