אברבנאל על ישעיהו ח:טז

צור תעודה חתום תורה בלמודי עד סוף הנבואה, כפי הפשט גם המאמר הזה מקושר עם הנבואה של מעלה, כי כה אמר ה' אלי, ועוד אמר לו: צור תעודה, ואל דרך הגוים אל תלמודו, שפירשו כל זה על ישו, אם מה שנאמר למעלה והיה למקדש ולאבן נגף לשני בתי ישראל שנחרבו בעונו, ושהוא צור התעודה שחתם התורה בלמודיו שהם שלוחיו, וכאלה פירושים שאין ראוי לשום לב אליהם, כי איך יצדק עליו כי את מוראו לא תיראו ולא תעריצו, וגם לשני בתי ישראל שפירשו על מלכות יהודה ומלכות ישראל, יקשה כי בימיו כבר היו גולים השבטים, ואיך יאמר זה עליהם, ועוד כי איך יאמר אחריו לפח ולמוקש ליושב ירושלם, והנה יושב ירושלם הוא עצמו מלכות יהודה. אבל ענין הפרשה הוא כפי חכמים ז"ל (ויק"ר יא, ז) שפירשו מלת צור מלשון סגירה ואמרו: שאחז ברשעתו סגר מפתחות הבתי מדרשות שלא ילמדו שם תינוקות של בית רבן תורה, ושזה נכלל במה שאמר בדברי הימים (דה"ב כח, כד) ויסגור את דלתות בית ה', והמפרשים פירשו בו לשון קישור כמו (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך ששרשו צרר, וכן חתום תורה בלמודי, ששניהם צווי, ושאמר הנביא זה אם כנגד אחז שיקשור נבואה זו שקראה תעודה להיותה עדות נאמנה, ויחתום אותה בלמודיו שהם התלמידים למודי ה' ותהיה בהם לעד, עד שתצא לפעל, ואם שתהיה ההתראה לבית ישראל שלא יתקשרו כנגד בית דוד.

ויותר נכון לפרש צור מלשון שמירה, אמר הנביא לבני דורו או כנגד אחז, אחרי שראיתם או שהגדתי לכם העתיד לבוא על בית ישראל והוא חרבן שומרון, על אשר עזבו את השם נאצו את קדוש ישראל ולא שמרו תורתו, הזהרו בעצמיכם כדי שלא יקרה לכם כזאת, וזהו צור תעודה חתום תורה, בין שיפורש בדרך צווי, או לכל אחד מבני הדור ולמלך, או שיהיה מקור הענין אחד שפירושו, שמרו וחתמו התורה והתעודה שאני מלמד אתכם, כי בזה תנצלו מכף מלך אשור, ולא יגלה אתכם כמו שהגלה לבני ישראל. והוא אמרו: