אברבנאל על ישעיהו ז:ה

ולפי שהיה זה כלו משל, ביאר הנמשל בו באומרו יען כי יעץ עליך ארם רעה ובן רמליהו שהוא פקח באמרם באותו חבור שעשו שניהם, (ו) נעלה ביהודה ונקיצנה רוצה לומר, נעלה בראש מלכות יהודה שהוא ירושלם, ונעשה עצמנו קצינים בתוכה או נשימנה במצוקה ומצור, ונבקיענה אלינו רוצה לומר שיפילו חומותיה לארץ כאשר יכנסו בתוכה כדרך המלכים המנצחים שיבקעו חומות העיר אשר יכבשו להכנס בה ולא יכנסו בפתח העיר ובשעריה, ולפי שהיתה ביניהם קטטה מי משניהם ימלוך עליה היתה הסכמתם שאז אחרי שיכבושה ימליכו מלך בתוכה מי שיהיה טוב ונאות אצלם, וזהו אמרו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל כי הוא שם מורכב, ויש מפרשים אשר ירצה השם ויהיה טוב בעיני האל, והראב"ע כתב שהיה טבאל שם מורגל וידוע אצלם לאדם נכבד ורשום במעלה כאלו אמרו שימליכו בתוכה אדם נכבד ורשום.

והיתה גזרת המאמר והנבואה כולה, (ז) לא תקום ולא תהיה רוצה לומר, העצה ההיא שנתיעצו בה אינה עצת ה', ולכן כה אמר ה' וכה גזרה חכמתו שלא תצא לפעל ולא תהיה כן, ואולי רצה באמרו לא תקום ולא תהיה, לא תקום בפעם הזאת, ולא תהיה גם כן בימי בנך חזקיהו כשיבוא סנחריב על ירושלם. ואמנם אמרו אחר זה, (ח) כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין פירוש בו המפרשים כי ראש ארם תהיה דמשק ולא תהיה ראש לירושלם, ובן רצין יהיה ראש לדמשק אבל לא לירושלם, ובזה הדרך עצמו (ט) ראש אפרים יהיה שמרון, אבל לא תקום ולא תהיה, שיהיה שומרון ראש לירושלם, וראש שמרון יהיה בן רמליהו אבל לא יהיה הוא ראש ומלך בירושלם. והפירוש הזה בלתי נכון אצלי, לפי שמצינו שמלך אשור עלה על דמשק ולכדה והמית את רצין, ולא היה אם כן רצין עוד ראש דמשק, גם מצינו שבתוך הראשיות האלה שזכר הביא חרבן שמרון באמרו ובעוד חמש וששים שנה יחת אפרים מעם, ואיך יזכור עונש שמרון וישמיט עונש דמשק.

ולכן ראוי לפרש כי ראש ארם פירושו מלשון אלא, שהוא אחד מארבע שמושים שזכרו חכמים ז"ל שמשמש מלת כי, יאמר שמה שנועצו לב יחדו המלכים ההם לומר, נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה לא תקום ולא תהיה, אבל תהיה זה ראש ארם שהוא דמשק וראש דמשק שהוא רצין, ר"ל שיעלה עליהם מלך אשור וילכוד את דמשק וימית את רצין, וכמו שיעץ ארם על ירושלם לא יתקיים בה, אבל יתקיים בדמשק וברצין, ואחר שזכר בקוצר מפלת דמשק ורצין, זכר גם כן מפלת שמרון ובן רמליהו, ועליו אמר ובעוד חמש וששים שנה יחת אפרים מעם, וכבר ידעת שמלכות ישראל יכנה הכתוב בשם אפרים, לפי שירבעם שמלך ראשונה בישראל היה משבט אפרים, יאמר וגם כן תתקיים הגזרה הנזכרת על ראש אפרים שהוא שמרון ועל ראש שמרון שהיה פקח בן רמליהו, שיהרגהו הושע בן אלה, כמו שנזכר בספר מלכים (ב', טו, לא), הנה אם כן כלל הנבואה הזאת להבטיח את אחז שלא יזיקוהו ולא ילחמו בירושלם שני המלכים האלה כי עצתם לא תתקיים בירושלם, אבל ישוב עמלם בראשם ותתקיים עצתם בדמשק ובשמרון וברצין ובן רמליהו, והס"ה שנה אין ראוי שימנו מזמן הנבואה הזאת, אבל היתה התחלתם מעת שניבא עמוס על גלות ישראל, שנאמר (עמוס ז, יא - יז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו, וכן ניבא על ארם (שם א, ה) ושברתי את ברית דמשק וגומר, וגלו עם ארם קירה וגומר, וידמה שהיתה הנבואה ההיא מפורסמת מאד בישראל וביהודה, עד שישעיהו שהיה כבר נביא כמו שזכרתי בהקדמת זה הפירוש עשה חשבון ייעודו עליה, ונבואת עמוס היתה קודם שנתנגע עזיהו, כמו שכתוב (שם א, א) שנתים לפני הרעש, ועוזיהו נתנגע כ"ה שנים, הרי כ"ז, ויותם מלך י"ו שנים, וי"ו של אחז, ובשנת שש לחזקיהו נחרב שמרון, הרי לך שבעוד ס"ה שנה יחת אפרים מעם, והרצון בעוד שיעבור זה המספר מהשנים, ולא יעברו עוד.

והרד"ק הביא החשבון באופן אחר, ושניהם לתכלית אחד נתכוונו, ולפי שאחז היה עובד ע"ז ובלתי מאמין בדברי הנביא, עד שמפני זה לא בטח לבו ביעודיו, ושלח למלך אשור מלכים לאמר, (מלכים ב' טז, ז) עלה והושיעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקמים עלי, ושלח לו עליה מנחה לכן אמר לו הנביא אם לא תאמינו כי לא תאמנו רוצה לומר אם לא תאמינו אתה ועמך בנבואתי, הוא לפי שאתם מטבעיכם כזבנים, והכזבן זה דרכו שיחשוב שכלם כזבנים כמוהן, או יהיה פי' כי לא תאמינו, שאינם קיימים ונאמנים באמונתו יתברך, ויש מפרשים כי ראש ארם דמשק, מלשון "דלמא" שהוא גם כן אחד מארבע שמושיו, יאמר לא די שלא תקום עצתם אבל מה שיש להם עתה יבוזו אותם, כאלו אמר וכי ראש ארם יהיה דמשק וראש דמשק יהיה רצין, וכן ראש אפרים האם יהיה שמרון וראש שמרון האם יהיה תמיד בן רמליהו, והיתה גזרת המאמר בכח הדברים שגם זה לא יקום ולא יהיה, כי עוד מעט יחתו ארם ואפרים מעם. הנה התבארו הפסוקים והותרה השאלה השנית: