אברבנאל על ישעיהו ז:י

ויוסף ה' דבר אל אחז וגו', עד והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב וגומר. יען וביען המפרשים נבוכו בפירוש הפרשה הזאת, ברצותם להגדיל ענין הנס הזה מהם שמוהו בהודעת הריון העלמה, לפי שלא היה עדיין נודע לשום אדם, ומהם שמוהו בהגדת שתלד בן שהיה בלתי נודע בעצמי בבטן המלאה, ומהם אמרו שהיה הנס שהנער תכף שנולד חמאה ודבש יאכל מעצמו, וכאלה הדעות עד שבאו הנוצרים להעיר שהיה הנס בהריון הבתולה בהיותה בתולה, ולפי שהם כלם דרכים זרים אצלי ראיתי לנטות מהם, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה ולבאר ענין האות הנזכר בכאן בשלמות:

אומר שהדברים אשר יעשו הנביאים בכח האל ית' כנגד הטבע, נמצא להם בכתבי הקדש שמות מתחלפים, כי פעמים יקראום אותות, כמו שאמר במשה (שמות ד, ח - ט) והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות וגומר, ופעמים יקראום מופתים, כמו שאמר (שם ד, כא) ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, ופעמים נסים או מסות שכלו לשון אחד, כמ"ש (דברים כט, ב) המסות הגדולות אשר ראו עיניך, ופעם יקראום פלאים, כמ"ש (דניאל יב, ו) קץ הפלאות, פלאות עדותיך (תהלים קיט, קכט), ויבא השם הזה פעם בסמיכות נו"ן כמו (שם קלט, יד) נפלאים מעשיך, שיחו בכל נפלאותיו (שם קה, ב), ופעמים בסמיכות מ"ם כמו (איוב טז, יז) מפלאות תמים דעים, כי הנה מוראים גדולים ענינו ענין הפלא שהוא המטיל אימה ויראה בלבות בני אדם, כמו שאמר (יואל ב, כז) אשר עשה עמכם להפליא, והפלא ה' את מכותך (דברים כח, נט), וכבר חשבו מפני זה אנשים שלא יאמרו בעצם וראשונה אלה השמות, רוצה לומר אות ומופת נס ופלא, כי אם על הפלאות, והם הדברים היוצאים מהמנהג הטבעי והוא דעת נפסד, לפי שכבר יאמר האות על הסימן אי זה שיהיה, אף על פי שיהיה בדרך טבע או בדרך הנחת ורצון, ולכן נאמר במאורות (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים, ועל הקשת ועל המילה והיו לאות, ועל התפלין (שמות יג, ט) והיו לך לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך, ועל סימני הדגלים, שהיו צורות נעשות ברצון כמו צורות אריה ושור אמר, (במדבר ב, ב) איש על דגלו באותות, עד שמפני זה נקראו אותיות הכתב אותות ונאמר אות אל"ף אות בי"ת, ומה לנו להביא עוד ראיה בזה. והנה בישיעהו עצמו כתיב (להלן ח, יח) הנה אנכי והילדים אשר נתן ה' לי לאותות ולמופתים בישראל, ולא היתה מולדתם בנס כנגד הטבע, אבל שמותם בלבד היה סימן ואות לבני ישראל. ואמנם המופת גם כן מבואר מענינו, שענינו הראיה הטובה והיפה והחזקה שיביא בדבר, ומזה הצד נקראו הראיות העיוניות החזקות וההקשים הישרים מופתים, לפי שיש בהם מיופי האמו', ומזאת הבחינה היו גם כן בני ישעיהו מופתים בישראל, ונאמר (יחזקאל כד, כה) והיה יחזקאל לכם למופת, והוא אמר על עצמו אני מופתכם, לפי שהיה ראיה חזקה וסימן מוכרח על מה שיקרא אות, הנה אם כן האות והמופת הם מיני ראיה וסימן, אם לא שהמופת הוא סימן יותר חזק מהאות, ואולי שלזה אמר ונתן אליך אות או מופת, ואולם הנס כבר יאמר על הבחינה והנסיון, כמו שאמר (תהלים כו, ב) בחנני ה' ונסני, לא תנסו את ה' אלהיכם, ויאמר על ההרגל, כמו (דברים י, יז) לא נסיתי ללכת באלה, ויאמר על הדבר הנרשם שיביטו הכל בו, והוא הנס כמו שאמר ונשא נס לגוים, ומזה הצד נאמר (להלן יא, י) שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו, האמנם הפלא נאמר על כל דבר שיפלאו ממנו בני אדם, ומזה נאמר (להלן ט, ה) פלא יועץ ותרד פלאים וגומר, ועל כל דבר נסתר יאמר כן כמו (דברים יז, ח) כי יפלא ממך דבר לא נפלאת היא ממך וביחס היו"ד פלוני אלמוני. (רות ד' א) נפלאתה אהבתך לי. לפלא נדר או לנדבה. (ויקרא כ"ב כא) כי יפליא לנדור נדר (במדבר ו' א) שהם כולם ענין פלא, ואין בזה דבר יוצא מהמנהג הטבעי. וזה כלו מה שיורה שהשמות האלה אות ומופת נס ופלא, אין הנחתם הראשונה על הדברים הנעשים כנגד הטבע, כי גם כן יאמרו באופנים אחרים כמו שזכרתי, ואין ספק שיאמרו גם כן על דברי הנפלאות אשר יעשו הנביאים בזולת המנהג הטבעי, וגם בהם יאמרו השמות האלו בבחינות מתחלפות. כי על הנסים שיש בהם זרות מעט כפי שרשי הטבע יאמר שם אות להיותם סימן בלתי חזק האמור עד הדבר הנרצה בנבואה ההיא, ולכן נקראו פלאות המטה והדם אותות כמו שנאמר (שמות ד' ט) והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ואמר (שם ד', ל) ויעש האותות לעיני העם, לפי שלא היו נסים חזקים מאד כי לכן עשו כמותו החרטומים בלטיהם, אבל להיותם סימן מה בדבר נקראו אותות. והמופתים, הם הנסים החזקים היותר זרים אצל הטבע כמו שאמר (יואל ג' ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ, ולכן היה מאמר פרעה אליהם תנו לכם מופת (שמות ז' ט) לפי שהוא היה מבקש שיעשו נסים ונפלאות חזקים. והנסים, הם היותר חזקים ונרשמים מהם, ולכן נקראו נסים, לפי שהם כנס העומד למעלה ואליו גוים ידרושו, ולכן אמר המסות הגדולות אשר ראו עיניך (דברים ז' יט) שקראם גדולות כפי איכותם. ואמנם הפלא הוא היותר חזק, והיותר זר שבכולם, ויותר יוצא מהמנהג הטבעי ולכן יפלאו ממנו בני אדם מאד ויהיה ענינם וסבתם נעלמת ונסתרת, ועל זה נאמר (תהלים קי"ט קנט) פלאות עדותיך. (דניאל ו' יג) קץ הפלאות. ובתוספת מ"ם (איוב ל"ז טז) מפלאות תמים דעים. ובתוספת נו"ן (תהלים קל"ט יד) נפלאים מעשיך. (שם ק"ה ב) שיחו בכל נפלאותיו. ומזה גם כן (דברים כ"ח נט) והפלה ה' את מכותך. (יואל ב' כ"ז) אשר עשה עמכם להפליא.

והיוצא מזה כולו, שהשמות האלה ארבעתם עם היות שפעמים יאמרו על הדברים היוצאין מהמנהג הטבעי, הנה ברוב הפעמים יאמרו גם כן על הסימנים והראיות שיעשו בני אדם על עניניהם והיא ההנחה הראשונה שלהם, וכאשר יאמרו על הדברים אשר הם בזולת המנהג הטבעי, תהיה קריאתם כן על דרך השאלה, ובבחינת היותם ראיות וסמנים, ולפי זה שם האות בפרט שהוא המכוון במקום הזה, אינו מן המחוייב שנפרש אותו על הדבר היוצא מהמנהג הטבעי, כי אם על הסימן שהיא ההנחה הראשונה בשם אות, כי הוא יאמר כמו שזכרתי על האות והסימן הרצוני הבחיריי הנעשה במלאכה ועל הטבעי ועל הנסיי אשר יעשה כנגד הטבע. ואחרי שתדע זה תבין ענין הפרשה הזאת, והוא, שאחז כששמע נבואת הנביא, אשר הבטיחו שלא תקום ולא תהיה עצת רצין ובן רמליהו שתק ולא השיבו דבר, לפי שהיה בלתי מאמין בדבריו, עד שמפני זה שלח למלך אשור ספרים ומנחה כדי שיבא להושיעו. ומפני זה באה מאת השם נבואה אחרת לישעיהו על ענין אחז וזהו אומרו ויוסף ה' דבר אל אחז שדבר אל ישעיהו על ענין אחז. ויונתן תרגם ואוסף נביאייא דה', ויחסר אם כן בכתוב מלת נביא, או שתרגם הנביא בשם שולחו ה', ורחוק הוא. ואמר לו, (יא) שאל לך אות מעם ה' אלהיך, רוצה לומר שלא ילך לדרוש בבעל עקרון ולא בשאר אלהי העמים, וגם לא יבקש עזרה ממלך אשור, אבל ישאל מעם ה' אלהיו, רוצה לומר מהוה העולם ומשגיח בעם ישראל שהוא יכול על כל הדברים. ואמר לו, שאל לך אות, רוצה לומר שאחז מעצמו ישאל מאת האלהים, שיתן לו אות וסימן שיכיר בו אמתת דבר הנביא ושיהיה האות הזה מיוחד לא ידע ממנו אדם, וזהו אמרו שאל לך אות כלומר, שיהיה האות אליו בייחוד מאת השם יתברך. וביאר לו עוד זה באמרו העמק שאלה או הגבה למעלה, רוצה לומר שיעמק השאלה בלבו שלא ידע ממנה אדם, או ישאל אותה בקול רם לפני הכל. והוא אמרו או הגבה למעלה, ואפשר לפרש העמק שאלה או הגבה למעלה על האות שיהיה, אם בדברים העליונים ואם בדברים התחתונים, וכן דרשו חז"ל בתנחומא (ילקו"ש ת"ט) העמק שאלה להחיות את המת, או הגבה למעלה לשאול אות בשמים.