אברבנאל על ישעיהו ז:ד

וצוהו שיאמר לאחז השמר והשקט וגו', והמפרשים פירשו, השמר לשון שמרים שיהיה שקט על שמריו, ויותר נכון מה שתרגם יונתן שהוא כפשוטו מלשון שמירה, יאמר אל תשים עצמך והשתדלותך לצאת להלחם עם המלכים האלה פנים בפנים מחוץ לעיר כדרך המלכים אנשי חיל כשיבאו עליהם אויבים שלא ירצו להסגר בעיר כי אם לצאת להלחם בשדה, וכמו שאמר (שופטים ה, יח) זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה, אבל אתה לא תעשה כן, אלא שתשים תכלית השתדלותך בשמירה ולשבת שקט ובוטח בירושלם, כי לא בחרבך תושע כי לה' התשועה, וצוהו שלא יפחד ולא ירך לבבו, משני זנבות האודים העשנים האלה שהם רצין וארם עמו אוד אחד, ופקח בן רמליהו אוד שני, הבאים בחרי אף, שעלה עשן באפם בגובה לבם, והנה לא קרא אותם מלכים לפי שכל אחד מהן לקח מלכותו בחזקה ולא באה לו מירושת אביו, ולכן קראו רצין ובן רמליהו, כי רמליהו לא היה מלך ופקח בנו הרג מלך ישראל ויקח המלכות בחזקה, והמשילם בזנבות האודים העשנים ההם, שהם העצים המוקדים בהם את האש, לפי שכמו שזנב האוד אין בו כח להבעיר ולשרוף דבר, אבל הוא מעלה עשן ומצער בני הבית מעט עד שיכלה העשן ההוא, כך אלה המלכים אין בהם כח להבעיר, אבל יצערו בעשנם ועוד מעט יכלה העשן ההוא ולא ישאר מהם אש כלל.