אברבנאל על ישעיהו ז:ג

וספר שצוה השם לנביא צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך, וכבר ידעת שהיו בני ישעיהו לאותות ומופתים, ולפי שהיה רוצה לבשר טובה ותשועה לאחז צוהו יתברך שיצא הוא לקראתו, ולא יחכה שיבא המלך לפניו כמו שהיו עושים המלכים יראי ה' וחושבי שמו בבוא עליהם צרה וצוקה שהיו הם הולכים לבתי הנביאים ומתחננים לפניהם, אבל אחז שהיה רשע וגס רוח לא יעשה כן, ולכן צוה השם לנביא שיצא אליו מחוץ לירושלם, והענין שאחז שמע השמועה הרעה הזאת בהיותו באחת מערי יהודה, ולכן מהר לבוא ולהכנס בירושלם כדי להשגב שם מפני האויבים, ונצטרך הנביא לצאת לקראתו בבואו לירושלם, וצוהו ית' שיוליך עמו בנו הנקרא שאר ישוב, להיותו סימן טוב לאחז שאחרי גלות השבטים שאר ישוב שאר יעקב, אל אל גבור ויתישבו בארץ וישובו בתשובה ויתדבקו בה' אלהיהם, וגם צוהו שיצא אל קצה תעלת הברכה העליונה, ואין ספק שהברכה היא חפירה גדולה קרובה לירושלם שמתקבצים שמה הגשמים, והתעלה היא כמין אמת המים נמשכת מהברכה העשויה בידי אדם, ונקראת הברכה העליונה לפי שהיתה שם אחרת תחתונה, ומסלת שדה כובס הוא היה מקום שאותם הבגדים שהיו מכבסים בתעלה היו שוטחים אותם באותה מסילה שהיתה מסוקלת מאד כדי שלא יהיה שם רפש וטיט בזמן הגשמים ולא עפר בימות הקיץ ויזיק לבגדים, אבל אין ספק שלא הגביל הקדוש ברוך הוא בצויו המקום הזה כי אם להעיר על שתוף השמות לענין הבשורה, כי כמו שצוהו שיצא עמו שאר ישוב בנו לתת למלך אחז סימן טוב בבשורתו רק צוה אותו שיצא לדבר לו הבשורה המתוקה הזאת בהקצה תעלת הברכה העליונה, רוצה לומר שהיה אז אחז בקצה החולי והצרה ואז יבואהו רפואות תעלה לצרתו לא בעזר אדם, כי אם מהברכה העליונה שהיא ההשגחה האלהית, וצוה אותו עוד שיהיה זה במסלת שדה כובס, כדי להעיר את אחז שירבה לכבס מעונותיו וחטאתיו יטהר ויסקל מסלת מעשיו מאבן נגף וכל פשע וחטאה, כל זה העיר הקב"ה במקומות אשר הגביל לנביא כדי שאחז יתן כל זה אל לבו. אמנם יונתן תרגם שאר ישוב בנך, על שאר ישראל השבים בתשובה שהם תלמידיו ובני הנביאים, והוא דרך דרש.