אברבנאל על ישעיהו ז:יב

ואחז השיבו לא אשאל ולא אנסה את ה' והמאמר הזה אין תוכו כברו, כי הנגלה ממנו הוא חסידות ויראת שמים שהיה מאמין בדברי הנביא כראוי ולא היה צריך לנס אשר לא ישאל אותו השואל כי אם להבחין הנביא או לנסות את השם, ומאחר שהיה ישעיהו נביא מוחזק ישאר שתהיה השאלה לנסות את השם, אבל תוך המאמר הזה תעמוד הבהרת לפי שהנביא אמר לו שאל לך אות והוא השיבו לא אשאל ולא אנסה ר"ל לא אשאל האות כמו שאמרת שהוא סימן וראיה קטנה, וגם לא אנסה, כלומר לא שאצטרך לנס שהוא יותר גדול מאד, לפי שכל זה בלתי ראוי בשם יתברך, כי היה דעתו בהסתלקות ההשגחה מפרטים, ולכן לא היה מהראוי שיטריד זמנו, לא בשאלת האות ולא בשאלת הנס, כי אין בחקו יתברך להשגיח בדבר מזה. או היתה כוונתו בדבריו הרעים עם היות הנגלה מהם טוב, שהוא היה מוסר המאמין ביכולת האלהי, ולכן לא יבא לנסותו. וכבר זכרו אחרוני החכמים שמצות לא תנסו היא כאשר ינסה האדם להיותו בלתי מאמין ביכולת האל יתברך, כמו שאמר (דברים ו' טז) כאשר נסיתם במסה שאמרו שם (שמות י"ז ז) היש ה' בקרבנו אם אין, וכן היה הנסיון כמו שנאמר (תהלים ע"ב ב') הגם לחם יוכל תת. אבל כאשר ינסה האדם לדעת רצונו יתברך כנסיון גדעון אין בנסיון ההוא דופי כלל כשהוא מנסה לדעת הירצה ה' לעשות זה. ולכן השבו הנביא (יג) שמעו נא בית דוד, כנגד אחז וקרוביו ואנשיו שהם היו כולם בית דוד, והוא על דרך מה שאמר משה רבנו ע"ה (במדבר ט"ז ח) שמעו נא בני לוי, כי הנה ישעיהו לקח בדבריו תמיד דרך אדוננו משה ודבריו כמו שנראה בנבואתו הראשונה. ואמר עתה המעט מכם הלאות אנשים. כי תלאו גם את אלהי, רוצה לומר כל זה אשר אמר אחז אונאת דברים הוא, והנגלה הוא טוב והנסתר הוא כפירה עצומה, המעט מכם שתונו בני אדם בדבריכם, באמרכם בפה בהפך מה שיש בלבבכם, כי זהו לאות טורח גדול לדבר עמו דברים חנפים כאלה לבני אדם שיסמכו על דבריכם, וימצאו עצמם באונאה ושקר וכזב:

כי תלאו גם את אלהי, הכהתל באנוש תהתלו בו, שתאמרו אליו מה שאינו בלבבכם. והמפרשים פירשו המעט מכם הלאות אנשים, שבדבריכם תחלישו כח האנשים שתקראו הנביאים חסרי השכל ומשוגעים, כי תלאו גם את אלהי בשתיחסו לו העדר היכולת, והוא על דרך אחר, ומה שפירשתי הוא היותר נכון והותרה בזה השאלה הג':